6 תשובות
אני חושבת שיש לך טעות בניסוח השאלה.. מה זאת אומרת בני החיות? כאילו הילדים של החיות שנמצאות בגן חיות?
אנונימית
שואל השאלה:
אופסי בעלי החיים
אופסי בעלי החיים
אנונימית
בעד:
חינוך לאהבת בעלי חיים- הטענה המרכזית לטובת קיומם של גני חיות.
לגני החיות חשיבות רבה בחינוך לאהבת החי משום שהם מאפשרים לאדם לבוא במגע עם בעלי חיים שאתם אינו בא במגע בחיי היומיום. הדבר בעל ערך רב עבור כלל הציבור, ועוד יותר כשמדובר בילדים- גן החיות מאפשר להם את לחוות מפגש אמיתי עם בעלי חיים, התואמת את סקרנותם הרבה. גן החיות מאפשר את קיומה של החוויה האישית- צפייה, הקשבה, ולפעמים אף חישה (בפינות ליטוף, למשל) של בעלי החיים. אותם יצורים המוכרים מהאגדות והסרטים הופכים כאן למשהו אמיתי. ללא גני החיות, הסיכוי לראות את בעלי החיים האלו היה נמוך עד כדי אפסי, שכן סביבת חייהם שונה לחלוטין מסביבת האדם ורבים אפילו מסוכנים לו.
ניתן אמנם להכיר את בעלי החיים באמצעות לימוד תיאורטי, קריאה אודותם או צפיית סרטים, אך אלה אינם משתווים כלל ועיקר לחוויה האישית. יותר מכך, בחוויה הזאת כוונה לעורר ולעודד מחשבות ורגשות (כמו אהבה, התפעלות, הגברת סקרנות), ומימד החוויה האישית המוחשית מגביר את רמת הגירוי וסביר שיעודד באפן משמעותי רגשות ומחשבות כאלה. החשיפה לעולם שונה מהמוכר ביומיום, היא זו שפעמים רבות תגרה את המחשבה להוסיף וללמוד בנושא.
* שימור- גן החיות מהווה מקום שימור למינים של בעלי חיים בסכנת הכחדה.
מינים רבים של בעלי חים מצויים כיום על סף הכחדה, וללא החזקתם ושמירתם בגני חיות היו נעלמים כליל.
להימצאותם של בעלי חיים כאלה בגני החיות חשיבות משולשת: ראשית, גן החיות מבטיח כך את המשך קיום המין, גם אם בכמות קטנה, ומאפשר את ההיכרות עמו; שנית, ישנם גני חיות המעורבים בפרויקטים של השבת חיות בר אל הטבע, במטרה להציל את המין מפני הכחדה; שלישית, גן החיות מביא להעלאת המודעות בציבור לסוגיה כולה.
גם כאן, לחוויה האישית ערך רב, שכן זו היא שעשויה להביא לגירוי מחשבתו של המבקר בגן החיות בנושא שמירת הטבע בחיי היומיום ועזרה לבעלי החיים שבסכנה.
הודות לקיומם של גני חיות, גדלה המודעות הציבורית על קיומם של בעלי החיים ששם ועל הסכנות הנשקפות לבעלי החיים שבטבע. כמו כן מתאפשרת פעילות חינוכית של הדור הצעיר בחברה, שללא החשיפה הבלתי אמצעית לבעלי החיים, מדת מעורבותו בנושא בעתיד עלולה להיות קטנה מאד.
נושא שמירת הטבע מוצג היטב גם בפרסומי הספארי ברמת גן: "הספארי משמש מאגר רבייה לבעלי חיים בסכנת הכחדה ושותף בפרויקטים של מחקר והשבת בעלי חיים לסביבתם הטבעית. הספארי חבר בארגוני גני חיות בינלאומיים ומקיים קשרים עם ארגוני שמירת טבע בינלאומיים." (מתוך אתר האינטרנט של הספארי).
הקשר בין החוויה האישית, החינוך לאהבת החי ושימור טבע באים לידי ביטוי במוסדות החינוך המשלבים סיורים מאורגנים לגנים זואולוגיים או גני חיות כחלק מתכנית הלימודים, ולעיתים אף מעודדים את שילובם של התלמידים בפרויקטים של שימור והצלת חיות בר, למשל מטעם הספארי ברמת גן.
2. גן החיות כמוסד לימודי
גני החיות מהווים מקור לימודי אודות בעלי חיים: צרכיהם, דפוסי ההתנהגות שלהם ותפקידם באקוסיסטמה, כל אלה באים לידי ביטוי בגן החיות.
לימודי בעלי החיים באים לידי ביטוי הן בתצפיות בבעלי החיים והן בטיפול בהם (המהווה חלק בלתי נפרד מתכנית הלימודים עצמה, כשמדובר למשל בלמודי זואולוגיה או ווטרינריה המתמחים בחיות בר).
3. תנאי מחייה
גני החיות מספקים לבעלי החיים מקומות מחייה טובים ובטוחים- הטריטוריה ניתנת, אין חשש מאויבים, המזון מסופק להם ואף ישנה דאגה שוטפת לבריאותם. נוסף על כך, בגני חיות רבים מתפתחת מגמת "מיני-ספארי" המאפשרת חיקוי טוב יותר של תנאי חייהם בשבי.
חינוך לאהבת בעלי חיים- הטענה המרכזית לטובת קיומם של גני חיות.
לגני החיות חשיבות רבה בחינוך לאהבת החי משום שהם מאפשרים לאדם לבוא במגע עם בעלי חיים שאתם אינו בא במגע בחיי היומיום. הדבר בעל ערך רב עבור כלל הציבור, ועוד יותר כשמדובר בילדים- גן החיות מאפשר להם את לחוות מפגש אמיתי עם בעלי חיים, התואמת את סקרנותם הרבה. גן החיות מאפשר את קיומה של החוויה האישית- צפייה, הקשבה, ולפעמים אף חישה (בפינות ליטוף, למשל) של בעלי החיים. אותם יצורים המוכרים מהאגדות והסרטים הופכים כאן למשהו אמיתי. ללא גני החיות, הסיכוי לראות את בעלי החיים האלו היה נמוך עד כדי אפסי, שכן סביבת חייהם שונה לחלוטין מסביבת האדם ורבים אפילו מסוכנים לו.
ניתן אמנם להכיר את בעלי החיים באמצעות לימוד תיאורטי, קריאה אודותם או צפיית סרטים, אך אלה אינם משתווים כלל ועיקר לחוויה האישית. יותר מכך, בחוויה הזאת כוונה לעורר ולעודד מחשבות ורגשות (כמו אהבה, התפעלות, הגברת סקרנות), ומימד החוויה האישית המוחשית מגביר את רמת הגירוי וסביר שיעודד באפן משמעותי רגשות ומחשבות כאלה. החשיפה לעולם שונה מהמוכר ביומיום, היא זו שפעמים רבות תגרה את המחשבה להוסיף וללמוד בנושא.
* שימור- גן החיות מהווה מקום שימור למינים של בעלי חיים בסכנת הכחדה.
מינים רבים של בעלי חים מצויים כיום על סף הכחדה, וללא החזקתם ושמירתם בגני חיות היו נעלמים כליל.
להימצאותם של בעלי חיים כאלה בגני החיות חשיבות משולשת: ראשית, גן החיות מבטיח כך את המשך קיום המין, גם אם בכמות קטנה, ומאפשר את ההיכרות עמו; שנית, ישנם גני חיות המעורבים בפרויקטים של השבת חיות בר אל הטבע, במטרה להציל את המין מפני הכחדה; שלישית, גן החיות מביא להעלאת המודעות בציבור לסוגיה כולה.
גם כאן, לחוויה האישית ערך רב, שכן זו היא שעשויה להביא לגירוי מחשבתו של המבקר בגן החיות בנושא שמירת הטבע בחיי היומיום ועזרה לבעלי החיים שבסכנה.
הודות לקיומם של גני חיות, גדלה המודעות הציבורית על קיומם של בעלי החיים ששם ועל הסכנות הנשקפות לבעלי החיים שבטבע. כמו כן מתאפשרת פעילות חינוכית של הדור הצעיר בחברה, שללא החשיפה הבלתי אמצעית לבעלי החיים, מדת מעורבותו בנושא בעתיד עלולה להיות קטנה מאד.
נושא שמירת הטבע מוצג היטב גם בפרסומי הספארי ברמת גן: "הספארי משמש מאגר רבייה לבעלי חיים בסכנת הכחדה ושותף בפרויקטים של מחקר והשבת בעלי חיים לסביבתם הטבעית. הספארי חבר בארגוני גני חיות בינלאומיים ומקיים קשרים עם ארגוני שמירת טבע בינלאומיים." (מתוך אתר האינטרנט של הספארי).
הקשר בין החוויה האישית, החינוך לאהבת החי ושימור טבע באים לידי ביטוי במוסדות החינוך המשלבים סיורים מאורגנים לגנים זואולוגיים או גני חיות כחלק מתכנית הלימודים, ולעיתים אף מעודדים את שילובם של התלמידים בפרויקטים של שימור והצלת חיות בר, למשל מטעם הספארי ברמת גן.
2. גן החיות כמוסד לימודי
גני החיות מהווים מקור לימודי אודות בעלי חיים: צרכיהם, דפוסי ההתנהגות שלהם ותפקידם באקוסיסטמה, כל אלה באים לידי ביטוי בגן החיות.
לימודי בעלי החיים באים לידי ביטוי הן בתצפיות בבעלי החיים והן בטיפול בהם (המהווה חלק בלתי נפרד מתכנית הלימודים עצמה, כשמדובר למשל בלמודי זואולוגיה או ווטרינריה המתמחים בחיות בר).
3. תנאי מחייה
גני החיות מספקים לבעלי החיים מקומות מחייה טובים ובטוחים- הטריטוריה ניתנת, אין חשש מאויבים, המזון מסופק להם ואף ישנה דאגה שוטפת לבריאותם. נוסף על כך, בגני חיות רבים מתפתחת מגמת "מיני-ספארי" המאפשרת חיקוי טוב יותר של תנאי חייהם בשבי.
נגד:
חינוך לאהבת החי ושימורו
חינוך לאהבת האחר ושמירתו, מן הראוי שיכלול בתוכו ערך של כיבוד האחר, כיבוד זכותו לחיים ולחופש. גני החיות לא מציגים פן כזה כלל וכלל. העיקרון המנחה את גני החיות הוא הנאת האדם ושירותו. שימוש בטיעון כזה, של אהבה והגנה הוא פתטי: הוצאת בעלי חיים מסביבתם הטבעית והעברתם לכלובים היא הפרה אכזרית של החופש שלהם ואורח חייהם הטבעי.
איזה מין פרדוקס מגוחך הוא להתיימר לחנך לאהבת החי תוך שלילה בסיסית כל כך של זכויותיו, ניצול קיומו לסיפוק סקרנותו של האדם? המסר החינוכי המשתמע מכאן הוא ברור: בעל החיים נועד לשרת אותנו, לבדר ולספק את סקרנותנו, גם אם במחיר שלילת זכויותיו הבסיסיות או גרימת סבל.
נקודה למחשבה: בעבר הלא רחוק גני חיות החזיקו עדיין אפריקנים, אינדיאנים, "פראיים". הצפייה בהם שירתה ללא ספק את סיפוק סקרנותו של האדם ואפשרה לו להכיר את קיומם של טיפוסי אדם אלה. אך האם החזקתם ביטאה חינוך לאהבה ולכבוד, או שהחזקתם בוטלה ונאסרה עם ההכרה בזכויותיהם הבסיסיות לחופש...?
הטענה שגני החיות מאפשרים לאנשים, ובעיקר לילדים, את ההיכרות עם חיות הבר, יש בה צביעות ושקר, היות שהתנהגותן של חיות הבר בתנאי שבי אינה מקבילה להתנהגותן בטבע. פילים, הגומעים קילומטרים של דרך ביום, ושהם בעלי כושר ריצה מהירה, נראים בגני החיות בדרך כלל במצבי רביצה או שוטטות איטית במתחם מוגבל. צפייה כזו בבעלי חיים גורמת להבנה מוטעית של אורח חייהם. ובעצם - האם זה מפתיע שבעל חיים כלוא לא יהיה בעל אותה צורת התנהגות המאפיינת אותו כשהוא חופשי?
הימצאותם של בעלי חיים במרחק סביר ונגיש היא אכן אטרקטיבית - אין צורך בנסיעה לקוטב כדי להכיר חיות בר החיות שם. אך כאן ההפרה הבוטה של כיבוד מרחב המחייה הטבעי של החיות האלה, הגימוד המוחלט של בחירת הטריטוריה הטבעית המתאימה להן. מובן שרמת גן אינה עיר הפינגווינים וגם אינה מוקד עלייה לרגל עבור הגורילות. מהו המסר החינוכי העולה מהבאת בעלי חיים ממרחבים שונים כל כך אל מרכז עירוני? איך אפשר לטעון לשמירת טבע תוך כדי הבאה אלימה של ה"טבע" קרוב ונוח מספיק אלינו?
גן החיות הוא עסק כלכלי, וגני החיות יוצאים מגדרם כדי להביא בעלי חיים ייחודיים, גם אם (או: בעיקר אם) זה לא מקומם הטבעי.
לגבי שימורם של מינים בסכנת הכחדה - נכון, מינים רבים של בעלי חים נמצאים על סף הכחדה, והחזקתם ושמירתם בגני החיות מאפשרת את קיומם של כמה פרטים. אך, האם מוסרי יותר להחזיק חיה בתנאי שבי בניגוד לטבעה, מאשר לתת לה להיכחד בטבע? והאם התנאי להישרדות המין הוא החזקתו בשבי או שיש כאן הימנעות מהשקעה רבה יותר בתחום החינוך שעשויה לסייע פלאים לשימורו בטבע ואף למנוע את הכחדתו?
גני חיות מתפארים לא פעם בפרויקטים של השבות לטבע, אך למעשה מספר ההשבות המוצלחות הוא קטן ביותר. ניסיונות ההשבה רלוונטיים לאחוז מזערי של בעלי החיים, וההצלחה חלקית ביותר. לא זאת בלבד, אלא שרב הצאצאים הנולדים בגני חיות, במקום להיות מושבים אל הטבע, הם נמכרים ומועברים לגני חיות אחרים... וכשיש "עודפים" של צאצאים להעברה, מסרסים או מעקרים את ההורים.
עצם החזקת בעלי החיים בתנאי שבי מהווה בעיה בהשבה לטבע, שכן גני החיות אינם בהכרח מכינים כיאות את בעלי החיים לשחרור. בגן החיות אין מלחמת הישרדות של מציאת מזון או המלטות מטורפים. למעשה, החיים בגני החיות יוצרים מוטציות התנהגותיות של בעלי החיים (לדוגמה בדמות של ערנות מופחתת, שהיא הכרחית להישרדות בטבע), וכך הם חסרים את הכישורים ההתנהגותיים להשרדות בטבע.
כמו כן, רוב בעלי החיים שבגני החיות, ובעיקר אלה שניצודו מן הטבע, מסרבים להזדווג בתנאי שבי, כלומר מדכאים את אחד האינסטינקטים החזקים ביותר שלהם. מקצתם, אם בכל זאת הביאו לעולם גורים, עלולים להיות אדישים כלפיהם או אפילו להרוג אותם, למרות שבטבע בעלי חיים ממין זה יתפקדו כהורים מסורים. אחת הסברות להסבר ההתנהגות הזו, המנוגדת כל כך ליצר הישרדות המין, היא חוסר הרצון של ההורים להביא צאצאים שנידונו לחיות בשבי.
ומכל מקום, חוזרת השאלה: האם החזקה בשבי היא הדרך היחידה למנוע את הכחדת המין, או שמא אפשר להשקיע בחינוך ובהסברה נרחבים לטובת הנושא.
היות שהאדם הוא הגורם העיקרי שהביא להכחדה הזו, מוטלת עליו החובה המוסרית לעצור את התהליך ולתקן את המעוות, כלומר למנוע את איום ההכחדה מלכתחילה, ולא לכלוא את הפרטים הנותרים.
ביטוי אמיתי לאהבת החי ושימורו נראה בדמותן של שמורות טבע, מקלטים וחוות שימור (sanctuaries). אלה אינם ארגונים למטרות רווח, והדגש שם הוא על טובת בעלי החיים. באפן לא מפתיע, היחסים בין גני החיות למקומות כאלה הם בדרך כלל רעים. גני החיות מעדיפים להשאיר את בעלי החיים בתוך התעשייה שמגלגלת כספים.
לאחרונה פורסמה פרשה מקוממת מן הספארי ברמת גן, שמביאה לידי ביטוי כמה מן הדברים שנכתבו כאן: פילה שנרכשה על ידי הספארי חיה במכלאת הפילים , נכנסה להיריון וילדה פיל לשמחת עובדי המקום. אלא שהפילה לא טיפלה בצאצא שלה טיפול אימהי נורמאלי, פגעה בו ואף הביאה למותו. לאחר האירוע זכתה ליחס של ניכור ואף איום פיסי מצד משפחת הפילים ביניהם חיה, והיה ברור כי יש צורך להעבירה. הפרשה נחשפה בפברואר האחרון, אז, בשל עיכובים בירוקרטים וחסר מציאת מקום העברה מצד הספארי, חוותה כבר 8 חודשים של החזקה בכלוב בטון צר, בבדידות, במצוקה פיסית ונפשית (למשל בשל המחסור במרחב תנועה, המביא לבעיות שרירים ופצעי לחץ, בנוסף לפציעות שחוותה הפילה הספציפית הזו משותפיה למכלאה, ובשל המחסור בחברה או מגע שיש להם מקום משמעותי ביותר בחייהן של פילות). מעניין ומקומם לדעת שמקלט לפילים בארה"ב הציע לקבל את הפילה אליו ולספק לה תנאים של מרחב, חברה וחופש (יחסי). לא זאת בלבד שבספארי התעלמו מההצעה, אלא שהתעלמו גם מהמשך הפניות החוזרות של אותו מקלט, ושל ארגונים שפנו לספארי בשם המקלט גם כן, כולם מתוך חמלה וזעזוע ממצבה של הפילה והתנאים בהם היא מוחזקת. מפני שהספארי רואה בהעברת הפילה לשם ללא מטרת רווח או לפני שהתרבתה כדרוש - בזבוז...
אהבת בעלי חיים כבר אמרתי...?
2. גן החיות כמוסד לימודי
שוב, גני החיות מציגים תמונה מוטעית של אורח החיים של בעלי החיים הכלואים בהם.
גם הטענה שיש לגני החיות תפקיד חשוב בחינוך ובמחקר אינה רלוונטית שכן את רב המידע אפשר לקבל מן האינטרנט או הטלוויזיה, בצפייה בבעלי חיים בסביבתם הטבעית, באיסוף מידע ואולי אף ביקור בשמורת טבע הולמת. הדרך ללמוד על בעלי החיים היא בסביבתם הטבעית ולא מאחורי סורגי גן החיות. אלא אם מדובר על מחקר המתייחס באפן ספציפי לבעלי חיים הכלואים בתנאי שבי, יהיו תוצאות המחקר וממצאיו לא מהימנים.
3. תנאי מחייה
המגמה הרווחת היום להפוך את גני החיות למיני-ספארי, בתנאים טובים יותר, הם שיפור לעומת המצב הקודם, אך ברוב המקרים מהווים פתרונות חלקיים ומדומים. בספארי ברמת גן, למשל, החיות מוחזקות ברובן בכלובים ובמכלאות המגבילים את חופש תנועתם. ומעניין גם שגני חיות מכנים את עצמם "ספארי" ויוצרים אשליה אסוציאטיבית המקשרת אותם אל אותו ספארי של חופש ומרחבים, כמו הספארי של קניה. אבל אין דמיון בין ספארי כזה, אמיתי, ל"ספארי" של רמת גן... אמנם כמה מינים של בעלי חיים מוחזקים בשטח יחסית גדול המנסה לחקות שטח פתוח. אבל המינים האחרים מוחזקים כלואים בכלובים שלא מספקים את המרחב לו הם זקוקים. ובכלל, בניגוד גמור לספארי של קניה למשל, המינים שב"ספארי" שלנו כאן אינם דווקא כאלו שמקורם ברמת גן...
עצם המפגש עם בני האדם הוא תנאי מחייה בעייתי, ולא רק בשל יחסי השולט-נשלט המוקצנים מצד אנשי גן החיות, אלא גם מצד המבקרים: בעלי החיים השבויים חווים הצקות נשנות מצד המבקרים, ברמה פיסית ונפשית (זריקת חפצים, נענוע סורגים, הקשה על חלונות או כל ניסיון אחר ללכידת תשומת לבה של החיה), עד כדי "תאונות" רבות המתרחשות בגני החיות. רק לאחרונה מתו בספארי ברמת גן אריה וג'ירפה שנחנקו משקיות ניילון שזרקו אליהם מבקרים. רמת הפיקוח היא קטנה מאד, מה שלא מפתיע בגוף שבא לרצות ולשמח את מבקריו האנושיים...
ומכיוון נוסף: בראיון לעיתון אמרה זואולוגית של הספארי ברמת גן כי הטענה שהמבקרים מפריעים לבעלי החיים אינה נכונה, אלא הם מהווים גורם עניין עבורם- האם עדיפה הצקה על שעמום? הצקה על חופש...? ועוד אמרה שבעלי החיים ששם אינם מכירים מצב אחר. איזה מין טיעון מוסרי הוא זה? הוא הרי מתאים כמעט לכל דחייה של פתרון למצב התעללות - העבדים אינם סובלים משום שאינם מכירים מצב אחר, הילד המוכה לא סובל כי אינו מכיר מצב אחר, הכלב המורעב... ? אני מניחה שהרעיון מובן.
ומה לגבי השגת בעלי החיים? הטכניקה המקובלת להשגת חיות בר היא לקיחת גורים - חטיפת גורים מאמם. לקיחת הגור מהאם כרוכה בהריגת האם המנסה להגן על גורה. על פי אומדנים אחרונים, על כל בעל חיים שנלקח ישנם 10 בעלי חיים שנקטלים, ובקרב הגורים שיעור התמותה עד להגעה ליעדם הוא גבוה מאד. אין להניח שגני החיות יפסיקו לרכוש בעלי חיים שניצודו בטבע, ואין גם חקיקה שתמנע זאת מהם (ובאופן "מפתיע" אין גן חיות המודאג מספיק משמירת טבע כדי לפעול לחקיקה כזאת...).
מי בעצם מפקח על התנאים הניתנים לבעלי החיים בגני החיות? בדיקת העמידה בתנאים המינימליים מוטלת על רשות שמורות הטבע, והרשות הקצתה אדם אחד בלבד (!) לפיקוח על כל גני החיות ופינות החי בארץ... ואולי זה לא משנה, שהרי לרשות ממילא אין שיניים חוקיות, כך שהבדיקה אינה מהווה גורם מאיים. אישור אחזקה כן נדרש בכל שנה, אך זה ניתן פחות או יותר בעיניים עצומות...
בעלי החיים מקבלים אמנם מזון וטיפול רפואי בגני החיות , אך למרות שבריאותם הפיסית מובטחת, אין מענה לצרכים הפסיכולוגיים שלהם, והסבל משתקף בהתנהגותם: צעידה הלוך וחזור בכלוב, רביצה משועממת, התנוונות פסיכוטית. מושג הזוכוזיס (zoochosis) מתייחס לפן המצוקה הנפשית של בעלי החיים ועוסק בסבלם של בעלי החיים בשבי. כליאה, הרחקה מסביבתם הטבעית, מפגש עם בני האדם, שעמום, תרופות, חיים בתנאים מלאכותיים ועוד, מביאים את בעלי החיים למצב של יציאה מן הדעת. הדבר מתבטא בטווח התנהגויות רחב, כמו חזרה אובססיבית על פעולה, מצוקות גופניות כמו הקאות נשנות, ועד ניסיונות לפגיעה עצמית.
חינוך לאהבת החי ושימורו
חינוך לאהבת האחר ושמירתו, מן הראוי שיכלול בתוכו ערך של כיבוד האחר, כיבוד זכותו לחיים ולחופש. גני החיות לא מציגים פן כזה כלל וכלל. העיקרון המנחה את גני החיות הוא הנאת האדם ושירותו. שימוש בטיעון כזה, של אהבה והגנה הוא פתטי: הוצאת בעלי חיים מסביבתם הטבעית והעברתם לכלובים היא הפרה אכזרית של החופש שלהם ואורח חייהם הטבעי.
איזה מין פרדוקס מגוחך הוא להתיימר לחנך לאהבת החי תוך שלילה בסיסית כל כך של זכויותיו, ניצול קיומו לסיפוק סקרנותו של האדם? המסר החינוכי המשתמע מכאן הוא ברור: בעל החיים נועד לשרת אותנו, לבדר ולספק את סקרנותנו, גם אם במחיר שלילת זכויותיו הבסיסיות או גרימת סבל.
נקודה למחשבה: בעבר הלא רחוק גני חיות החזיקו עדיין אפריקנים, אינדיאנים, "פראיים". הצפייה בהם שירתה ללא ספק את סיפוק סקרנותו של האדם ואפשרה לו להכיר את קיומם של טיפוסי אדם אלה. אך האם החזקתם ביטאה חינוך לאהבה ולכבוד, או שהחזקתם בוטלה ונאסרה עם ההכרה בזכויותיהם הבסיסיות לחופש...?
הטענה שגני החיות מאפשרים לאנשים, ובעיקר לילדים, את ההיכרות עם חיות הבר, יש בה צביעות ושקר, היות שהתנהגותן של חיות הבר בתנאי שבי אינה מקבילה להתנהגותן בטבע. פילים, הגומעים קילומטרים של דרך ביום, ושהם בעלי כושר ריצה מהירה, נראים בגני החיות בדרך כלל במצבי רביצה או שוטטות איטית במתחם מוגבל. צפייה כזו בבעלי חיים גורמת להבנה מוטעית של אורח חייהם. ובעצם - האם זה מפתיע שבעל חיים כלוא לא יהיה בעל אותה צורת התנהגות המאפיינת אותו כשהוא חופשי?
הימצאותם של בעלי חיים במרחק סביר ונגיש היא אכן אטרקטיבית - אין צורך בנסיעה לקוטב כדי להכיר חיות בר החיות שם. אך כאן ההפרה הבוטה של כיבוד מרחב המחייה הטבעי של החיות האלה, הגימוד המוחלט של בחירת הטריטוריה הטבעית המתאימה להן. מובן שרמת גן אינה עיר הפינגווינים וגם אינה מוקד עלייה לרגל עבור הגורילות. מהו המסר החינוכי העולה מהבאת בעלי חיים ממרחבים שונים כל כך אל מרכז עירוני? איך אפשר לטעון לשמירת טבע תוך כדי הבאה אלימה של ה"טבע" קרוב ונוח מספיק אלינו?
גן החיות הוא עסק כלכלי, וגני החיות יוצאים מגדרם כדי להביא בעלי חיים ייחודיים, גם אם (או: בעיקר אם) זה לא מקומם הטבעי.
לגבי שימורם של מינים בסכנת הכחדה - נכון, מינים רבים של בעלי חים נמצאים על סף הכחדה, והחזקתם ושמירתם בגני החיות מאפשרת את קיומם של כמה פרטים. אך, האם מוסרי יותר להחזיק חיה בתנאי שבי בניגוד לטבעה, מאשר לתת לה להיכחד בטבע? והאם התנאי להישרדות המין הוא החזקתו בשבי או שיש כאן הימנעות מהשקעה רבה יותר בתחום החינוך שעשויה לסייע פלאים לשימורו בטבע ואף למנוע את הכחדתו?
גני חיות מתפארים לא פעם בפרויקטים של השבות לטבע, אך למעשה מספר ההשבות המוצלחות הוא קטן ביותר. ניסיונות ההשבה רלוונטיים לאחוז מזערי של בעלי החיים, וההצלחה חלקית ביותר. לא זאת בלבד, אלא שרב הצאצאים הנולדים בגני חיות, במקום להיות מושבים אל הטבע, הם נמכרים ומועברים לגני חיות אחרים... וכשיש "עודפים" של צאצאים להעברה, מסרסים או מעקרים את ההורים.
עצם החזקת בעלי החיים בתנאי שבי מהווה בעיה בהשבה לטבע, שכן גני החיות אינם בהכרח מכינים כיאות את בעלי החיים לשחרור. בגן החיות אין מלחמת הישרדות של מציאת מזון או המלטות מטורפים. למעשה, החיים בגני החיות יוצרים מוטציות התנהגותיות של בעלי החיים (לדוגמה בדמות של ערנות מופחתת, שהיא הכרחית להישרדות בטבע), וכך הם חסרים את הכישורים ההתנהגותיים להשרדות בטבע.
כמו כן, רוב בעלי החיים שבגני החיות, ובעיקר אלה שניצודו מן הטבע, מסרבים להזדווג בתנאי שבי, כלומר מדכאים את אחד האינסטינקטים החזקים ביותר שלהם. מקצתם, אם בכל זאת הביאו לעולם גורים, עלולים להיות אדישים כלפיהם או אפילו להרוג אותם, למרות שבטבע בעלי חיים ממין זה יתפקדו כהורים מסורים. אחת הסברות להסבר ההתנהגות הזו, המנוגדת כל כך ליצר הישרדות המין, היא חוסר הרצון של ההורים להביא צאצאים שנידונו לחיות בשבי.
ומכל מקום, חוזרת השאלה: האם החזקה בשבי היא הדרך היחידה למנוע את הכחדת המין, או שמא אפשר להשקיע בחינוך ובהסברה נרחבים לטובת הנושא.
היות שהאדם הוא הגורם העיקרי שהביא להכחדה הזו, מוטלת עליו החובה המוסרית לעצור את התהליך ולתקן את המעוות, כלומר למנוע את איום ההכחדה מלכתחילה, ולא לכלוא את הפרטים הנותרים.
ביטוי אמיתי לאהבת החי ושימורו נראה בדמותן של שמורות טבע, מקלטים וחוות שימור (sanctuaries). אלה אינם ארגונים למטרות רווח, והדגש שם הוא על טובת בעלי החיים. באפן לא מפתיע, היחסים בין גני החיות למקומות כאלה הם בדרך כלל רעים. גני החיות מעדיפים להשאיר את בעלי החיים בתוך התעשייה שמגלגלת כספים.
לאחרונה פורסמה פרשה מקוממת מן הספארי ברמת גן, שמביאה לידי ביטוי כמה מן הדברים שנכתבו כאן: פילה שנרכשה על ידי הספארי חיה במכלאת הפילים , נכנסה להיריון וילדה פיל לשמחת עובדי המקום. אלא שהפילה לא טיפלה בצאצא שלה טיפול אימהי נורמאלי, פגעה בו ואף הביאה למותו. לאחר האירוע זכתה ליחס של ניכור ואף איום פיסי מצד משפחת הפילים ביניהם חיה, והיה ברור כי יש צורך להעבירה. הפרשה נחשפה בפברואר האחרון, אז, בשל עיכובים בירוקרטים וחסר מציאת מקום העברה מצד הספארי, חוותה כבר 8 חודשים של החזקה בכלוב בטון צר, בבדידות, במצוקה פיסית ונפשית (למשל בשל המחסור במרחב תנועה, המביא לבעיות שרירים ופצעי לחץ, בנוסף לפציעות שחוותה הפילה הספציפית הזו משותפיה למכלאה, ובשל המחסור בחברה או מגע שיש להם מקום משמעותי ביותר בחייהן של פילות). מעניין ומקומם לדעת שמקלט לפילים בארה"ב הציע לקבל את הפילה אליו ולספק לה תנאים של מרחב, חברה וחופש (יחסי). לא זאת בלבד שבספארי התעלמו מההצעה, אלא שהתעלמו גם מהמשך הפניות החוזרות של אותו מקלט, ושל ארגונים שפנו לספארי בשם המקלט גם כן, כולם מתוך חמלה וזעזוע ממצבה של הפילה והתנאים בהם היא מוחזקת. מפני שהספארי רואה בהעברת הפילה לשם ללא מטרת רווח או לפני שהתרבתה כדרוש - בזבוז...
אהבת בעלי חיים כבר אמרתי...?
2. גן החיות כמוסד לימודי
שוב, גני החיות מציגים תמונה מוטעית של אורח החיים של בעלי החיים הכלואים בהם.
גם הטענה שיש לגני החיות תפקיד חשוב בחינוך ובמחקר אינה רלוונטית שכן את רב המידע אפשר לקבל מן האינטרנט או הטלוויזיה, בצפייה בבעלי חיים בסביבתם הטבעית, באיסוף מידע ואולי אף ביקור בשמורת טבע הולמת. הדרך ללמוד על בעלי החיים היא בסביבתם הטבעית ולא מאחורי סורגי גן החיות. אלא אם מדובר על מחקר המתייחס באפן ספציפי לבעלי חיים הכלואים בתנאי שבי, יהיו תוצאות המחקר וממצאיו לא מהימנים.
3. תנאי מחייה
המגמה הרווחת היום להפוך את גני החיות למיני-ספארי, בתנאים טובים יותר, הם שיפור לעומת המצב הקודם, אך ברוב המקרים מהווים פתרונות חלקיים ומדומים. בספארי ברמת גן, למשל, החיות מוחזקות ברובן בכלובים ובמכלאות המגבילים את חופש תנועתם. ומעניין גם שגני חיות מכנים את עצמם "ספארי" ויוצרים אשליה אסוציאטיבית המקשרת אותם אל אותו ספארי של חופש ומרחבים, כמו הספארי של קניה. אבל אין דמיון בין ספארי כזה, אמיתי, ל"ספארי" של רמת גן... אמנם כמה מינים של בעלי חיים מוחזקים בשטח יחסית גדול המנסה לחקות שטח פתוח. אבל המינים האחרים מוחזקים כלואים בכלובים שלא מספקים את המרחב לו הם זקוקים. ובכלל, בניגוד גמור לספארי של קניה למשל, המינים שב"ספארי" שלנו כאן אינם דווקא כאלו שמקורם ברמת גן...
עצם המפגש עם בני האדם הוא תנאי מחייה בעייתי, ולא רק בשל יחסי השולט-נשלט המוקצנים מצד אנשי גן החיות, אלא גם מצד המבקרים: בעלי החיים השבויים חווים הצקות נשנות מצד המבקרים, ברמה פיסית ונפשית (זריקת חפצים, נענוע סורגים, הקשה על חלונות או כל ניסיון אחר ללכידת תשומת לבה של החיה), עד כדי "תאונות" רבות המתרחשות בגני החיות. רק לאחרונה מתו בספארי ברמת גן אריה וג'ירפה שנחנקו משקיות ניילון שזרקו אליהם מבקרים. רמת הפיקוח היא קטנה מאד, מה שלא מפתיע בגוף שבא לרצות ולשמח את מבקריו האנושיים...
ומכיוון נוסף: בראיון לעיתון אמרה זואולוגית של הספארי ברמת גן כי הטענה שהמבקרים מפריעים לבעלי החיים אינה נכונה, אלא הם מהווים גורם עניין עבורם- האם עדיפה הצקה על שעמום? הצקה על חופש...? ועוד אמרה שבעלי החיים ששם אינם מכירים מצב אחר. איזה מין טיעון מוסרי הוא זה? הוא הרי מתאים כמעט לכל דחייה של פתרון למצב התעללות - העבדים אינם סובלים משום שאינם מכירים מצב אחר, הילד המוכה לא סובל כי אינו מכיר מצב אחר, הכלב המורעב... ? אני מניחה שהרעיון מובן.
ומה לגבי השגת בעלי החיים? הטכניקה המקובלת להשגת חיות בר היא לקיחת גורים - חטיפת גורים מאמם. לקיחת הגור מהאם כרוכה בהריגת האם המנסה להגן על גורה. על פי אומדנים אחרונים, על כל בעל חיים שנלקח ישנם 10 בעלי חיים שנקטלים, ובקרב הגורים שיעור התמותה עד להגעה ליעדם הוא גבוה מאד. אין להניח שגני החיות יפסיקו לרכוש בעלי חיים שניצודו בטבע, ואין גם חקיקה שתמנע זאת מהם (ובאופן "מפתיע" אין גן חיות המודאג מספיק משמירת טבע כדי לפעול לחקיקה כזאת...).
מי בעצם מפקח על התנאים הניתנים לבעלי החיים בגני החיות? בדיקת העמידה בתנאים המינימליים מוטלת על רשות שמורות הטבע, והרשות הקצתה אדם אחד בלבד (!) לפיקוח על כל גני החיות ופינות החי בארץ... ואולי זה לא משנה, שהרי לרשות ממילא אין שיניים חוקיות, כך שהבדיקה אינה מהווה גורם מאיים. אישור אחזקה כן נדרש בכל שנה, אך זה ניתן פחות או יותר בעיניים עצומות...
בעלי החיים מקבלים אמנם מזון וטיפול רפואי בגני החיות , אך למרות שבריאותם הפיסית מובטחת, אין מענה לצרכים הפסיכולוגיים שלהם, והסבל משתקף בהתנהגותם: צעידה הלוך וחזור בכלוב, רביצה משועממת, התנוונות פסיכוטית. מושג הזוכוזיס (zoochosis) מתייחס לפן המצוקה הנפשית של בעלי החיים ועוסק בסבלם של בעלי החיים בשבי. כליאה, הרחקה מסביבתם הטבעית, מפגש עם בני האדם, שעמום, תרופות, חיים בתנאים מלאכותיים ועוד, מביאים את בעלי החיים למצב של יציאה מן הדעת. הדבר מתבטא בטווח התנהגויות רחב, כמו חזרה אובססיבית על פעולה, מצוקות גופניות כמו הקאות נשנות, ועד ניסיונות לפגיעה עצמית.
בגני חיות כולאים את החיה במקום קטן ומשעמם, חיות רגילות למרחבים גדולים והכליאה גורמת להן לדיכאון
וואו כתבת די הרבה שניצלונים