10 תשובות
לאחרונה יש לי כאבים בגרון והלכתי לרופא ומסתבר שיש לי רפלוקס שזה אומר שחומצה עולה לי מהקיבה ועושה לי בצקות בגרון. זה כרוני ולא עובר וצריך לטפל בכדורים.
שואל השאלה:
את רוצה לדבר על זה?
את רוצה לדבר על זה?
אנונימית
לי יש כאבים בלב כבר איזה חודש...
שואל השאלה:
אני מניחה שאתה מדבר על מצב נפשי (?)
או שהייתה אבחנה?
אני מניחה שאתה מדבר על מצב נפשי (?)
או שהייתה אבחנה?
אנונימית
נשבר לי הלב לפני חודש
לי יש בעיה בעצמות שהיא כרונית ויש תקופות שהיא כואבת ממש ויש תקופות שהיא דיי בסדר
כרגע הבעיה היא שהכתף שלי כל הזמן זזה
יש לי עוד דברים כרונים שכרגע הם לא פעילים אבל כשהם כן זה נורא
סה"כ אני אופטימית אבל
(:
כרגע הבעיה היא שהכתף שלי כל הזמן זזה
יש לי עוד דברים כרונים שכרגע הם לא פעילים אבל כשהם כן זה נורא
סה"כ אני אופטימית אבל
(:
אנונימית
שואל השאלה:
גם לי יש בעיה מאוד דומה אנונימית
איך למדת להתמודד?
גם לי יש בעיה מאוד דומה אנונימית
איך למדת להתמודד?
אנונימית
למדתי שהמחלות שלי מסמלות משהו
הן מסמנות לי לעצור ולבדוק שמשהו לא בסדר בחיים שלי כי הן ממש מושפעות מלחץ ואכילה לא נכונה או שינה לא נכונה
למדתי שאני גם מקבלת יתרונות מהם כמו תשומת לב וזה דבר שלילי כשהוא מוגזם
אז אני מנסה לא לתת לאנשים לרחם עליי ולא להתעסק בהם ביומיום
כרגע אני עם אנמיה דיי קשה ויש לי היום יום הולדת ובכל זאת יצאתי וחגגתי)
הן מסמנות לי לעצור ולבדוק שמשהו לא בסדר בחיים שלי כי הן ממש מושפעות מלחץ ואכילה לא נכונה או שינה לא נכונה
למדתי שאני גם מקבלת יתרונות מהם כמו תשומת לב וזה דבר שלילי כשהוא מוגזם
אז אני מנסה לא לתת לאנשים לרחם עליי ולא להתעסק בהם ביומיום
כרגע אני עם אנמיה דיי קשה ויש לי היום יום הולדת ובכל זאת יצאתי וחגגתי)
אנונימית
שואל השאלה:
מזל טוב! בת כמה את היום?
אני כרגע נמצאת במצב שאני לא יכולה לצאת מהבית כי הגוף שלי מתמוטט הראש פשוט לא כאן.
גם אני לא רוצה שאנשים ירחמו עליי, להפך, אני מאוד רוצה לחיות חיים טובים אפילו יותר טוב מהממוצע.
כרגע אני נמצאת במצב שאני אפילו לא מקבלת תמיכה מהסביבה שלי... אמא שלי ממנת לי את הטיפולים כי בכל זאת אני רק ילדה אבל נפשית רק מורידה אותי עוד יותר. אנשים אומרים לי שאני דרמטית רק כי ויזואלית הגוף שלי נראה מאוד בסדר אבל זה לא מה שיש בפועל. במיוחד בימים הקשים האלה. אהבתי את הגישה שלך, לגמרי אפשר להוציא יתרון מזה שאנחנו יותר מודעים לגוף שלנו
מזל טוב! בת כמה את היום?
אני כרגע נמצאת במצב שאני לא יכולה לצאת מהבית כי הגוף שלי מתמוטט הראש פשוט לא כאן.
גם אני לא רוצה שאנשים ירחמו עליי, להפך, אני מאוד רוצה לחיות חיים טובים אפילו יותר טוב מהממוצע.
כרגע אני נמצאת במצב שאני אפילו לא מקבלת תמיכה מהסביבה שלי... אמא שלי ממנת לי את הטיפולים כי בכל זאת אני רק ילדה אבל נפשית רק מורידה אותי עוד יותר. אנשים אומרים לי שאני דרמטית רק כי ויזואלית הגוף שלי נראה מאוד בסדר אבל זה לא מה שיש בפועל. במיוחד בימים הקשים האלה. אהבתי את הגישה שלך, לגמרי אפשר להוציא יתרון מזה שאנחנו יותר מודעים לגוף שלנו
אנונימית
תודה לך! אני בת 21 היום
אני ממש מבינה אותך, היו לי מלא תקופות כאלו וזה הרס לי מלא דברים ממש
גם היום זה קורה לפעמים, בתחילת החודש הזה עוד החלמתי מזיהום בכליות שהיה לי קרוב לחודשיים ואני בשירות לאומי והיו לי מלא בעיות עם זה
ואני מבינה כמה קל זה לתת לזה לנצח אותך ולוותר אבל אין מה לעשות זה החיים שקיבלנו אפשר פשוט לקוות שיהיה טוב ושנוכל לעבור את זה וללמוד מזה
כשהתבגרתי היה לי ממש קל להיכנס למצבים של 'זה בסדר את חולה ומותר לך' וזה גרם לי האמת ליותר רע
כי נכון, מותר לנו להרגיש רע ומותר לנו לדרוש את הזכויות שלנו (הכריחו אותי לעשות בגרות יום אחרי פריקת כתף!!!) אבל על אותו העיקרון קל כל כך להרשות לעצמך יותר מידי ולא לשים לב שמרוב שאת שוכבת בבית עם עצמך ולא עושה כלום את מפספסת את החיים
אני יכולה רק להגיד לך שזה משתפר ברגע שאת מוצאת את האיזון
הבעיות הרפואיות הרסו לי הרבה דברים בחיים (לא התגייסתי, ראיתי את אבא שלי בוכה עליי מלא פעמים למרות שגם לו יש בעיות רפואיות, לא יצאתי לטיולים שנתיים כל התיכון, אני לא יכולה לאכול בחוץ ועוד הרבה הגבלות) אבל אני חייה
ואני הולכת, אני מדברת, אני זוכה לטיפול רפואי ולמערכת תמיכה וזה לא מובן מאליו בכלל
ואני אוהבת את עצמי מספיק בשביל לעצור את הרחמים העצמיים (לפעמים זה בסדר)
עצוב לי שאת לא מקבלת את התמיכה שאת ראויה לה, אני מקווה בשבילך שתוכלי לנהל את החיים שאת רוצה בקרוב! רק בריאות לכולנו (:
אני ממש מבינה אותך, היו לי מלא תקופות כאלו וזה הרס לי מלא דברים ממש
גם היום זה קורה לפעמים, בתחילת החודש הזה עוד החלמתי מזיהום בכליות שהיה לי קרוב לחודשיים ואני בשירות לאומי והיו לי מלא בעיות עם זה
ואני מבינה כמה קל זה לתת לזה לנצח אותך ולוותר אבל אין מה לעשות זה החיים שקיבלנו אפשר פשוט לקוות שיהיה טוב ושנוכל לעבור את זה וללמוד מזה
כשהתבגרתי היה לי ממש קל להיכנס למצבים של 'זה בסדר את חולה ומותר לך' וזה גרם לי האמת ליותר רע
כי נכון, מותר לנו להרגיש רע ומותר לנו לדרוש את הזכויות שלנו (הכריחו אותי לעשות בגרות יום אחרי פריקת כתף!!!) אבל על אותו העיקרון קל כל כך להרשות לעצמך יותר מידי ולא לשים לב שמרוב שאת שוכבת בבית עם עצמך ולא עושה כלום את מפספסת את החיים
אני יכולה רק להגיד לך שזה משתפר ברגע שאת מוצאת את האיזון
הבעיות הרפואיות הרסו לי הרבה דברים בחיים (לא התגייסתי, ראיתי את אבא שלי בוכה עליי מלא פעמים למרות שגם לו יש בעיות רפואיות, לא יצאתי לטיולים שנתיים כל התיכון, אני לא יכולה לאכול בחוץ ועוד הרבה הגבלות) אבל אני חייה
ואני הולכת, אני מדברת, אני זוכה לטיפול רפואי ולמערכת תמיכה וזה לא מובן מאליו בכלל
ואני אוהבת את עצמי מספיק בשביל לעצור את הרחמים העצמיים (לפעמים זה בסדר)
עצוב לי שאת לא מקבלת את התמיכה שאת ראויה לה, אני מקווה בשבילך שתוכלי לנהל את החיים שאת רוצה בקרוב! רק בריאות לכולנו (:
אנונימית
באותו הנושא: