תפקידים שבית המקדש שימש את היהודים?

במישור הדתי

הקמת ביהמ"ק בירושלים העניקה לעיר מעמד מרכזי בעיני כלל היהודים. ירושלים וביהמ"ק התבססו בתודעה הלאומית ונחשבו למוקד הפוליטי והדתי של עם ישראל. יהודה נתפסה כמדינת מקדש ובראשה עמדה הכהונה

היהודים בגולה שלא היו קרובים למקדש, הלכו לבתי הכנסת. בזמן התפילות כל המתפללים הפנו את פניהם לכיוון ירושלים - דבר המעיד על מרכזיות ביהמ"ק גם מחוץ לא"י

המקדש שימש גם מרכז להוראת התורה. סופרים שישבו בחצר המקדש עסקו בהגהה של ספרי תורה, חיברו מזמורים ותפילות והורו תורה לציבור



במישור הכלכלי

הטבות כלכליות - ירושלים הפכה לעיר מקדש ולכן זכתה להטבות כלכליות המלך הפרסי פטר את המקדש וכוהניו מתשלום מיסים כדי להבטיח את נאמנותם לשלטון. מעשה זה גרם להתחזקות מעמד הכהונה. בהדרגה הפכו הכוהנים לשכבה חברתית עשירה. נוצרו קשרים חברתיים וכלכליים בינם לבין השכבות החברתיות הגבוהות של העמים השכנים, ואף קשרי נישואין. מעמד המלוכה נעלם, והתחזק מעמד הכהונה.

אוצר - ביהמ"ק היה מקום קדוש ומוגן, ולכן נשמרו בו כספי יתומים ואלמנות וכספי המעמדות העליונים- הכהונה והאצולה

תעסוקה - לקיום הפולחן נדרשה אספקה שוטפת של בעלי חיים לקורבנות, בשמים לקטורת, ועצים למזבח. המקדש שימש מקור תעסוקה למשרתים בו- הכוהנים והלויים ולעובדים שהיו אחראים לאחזקת המבנה. העם בארץ נדרש לתמוך בהם ע"י מתן תרומות ומעשר. גם העם בגלות תמך ע"י תרומות. התרומה העמיקה בקרב העם את תחושת השייכות והשותפות וחיזקה את הזיקה לביהמ"ק ולירושלים. בנוסף לכך המוני העם עלו לרגל לירושלים והביאו מתנות ותרומות לביהמ"ק. כאמור פעילות המקדש מומנה מתקציב המלכות הפרסית ומתרומות העם.



במישור החברתי

העלייה לרגל - העלייה לרגל לבית המקדש ב"שלושת הרגלים" (פסח, שבועות וסוכות) היא מצווה דתית, אך כזו שגם מאחדת ומלכדת את העם. העלייה היא אירוע שמלכד ומאחד את כל העם סביב ירושלים ובית המקדש.

מרכז חברתי - לבית המקדש הייתה גם חשיבות חברתית. התכנסו בו ללמוד תורה יחד, סעודות משותפות, ימי שבת וחגים משותפים.

מרכז צדקה - נאספו כספים לשכבות החלשות בחברה - עניים, אלמנות ויתומים.

מרכז משפטי - סביב בית המקדש התכנס הסנהדרין, מוסד שפירש את התורה ושימש כבית משפט

שינוי במעמדות ובהנהגה - התחזקות מעמד הכהונה לעומת ירידתה של שושלת המלוכה. עליית מעמד הסופרים - כל איש שהתמחה בידע ופרשנות התורה היה שותף להנהגה הדתית-רוחנית של העם