בספרים חייב לתאר איך נראות הדמויות הראשיות?

לא..את יכולה לתת כמה תיאורים כללים ושהדימיון של הקוראים ידמיין את השאר

אני פחות אוהבת שמתארים ממש הכל אני יותר אוהבת לדמיין את הדמויות בעצמי

התגובה של פנדה לא בהכרח נכונה כי הקוראים כן צריכים לדעת איך הדמות שלך נראית. לא אומרת שצריך רשימה ענקית אבל הרבה דברים יכולים להתפספס אם הכותב מפספס פרטים.
אני זוכרת שפעם קראתי ספר ודמיינתי לכל האורך שלו את אחת הדמויות עם שיער שחור, ואז בסוף פתאום הכותב נזכר לתאר אותה וגיליתי שהיא בלונדינית. לא רק אלא שהשיער שלה היה קטע בסוף, אז בגלל שלא ידעתי איך היא נראית, הקריאה שלי הפכה מבולבלת והשיא של הסיפור הלך לי לאיבוד.
קיצר
שהקוראים שלך ידעו איך הדמויות שלך נראות. בעיקר צבע עיניים, צבע שיער וצבע עור (הרבה כותבים צעירים ולבנים נוטים לחשוב שאם לא מציינים צבע עור של דמות היא אוטומטית לבנה). למרות שחשוב לי להדגיש, תיאור של דמות הוא הרבה יותר משלושת הדברים האלו.
בנוסף, יש עוד דברים שאנחנו יכולים ללמוד מהדמות ואיך היא נראית. אנחנו גם לא צריכים את כל הפירוט של המראה באותו הרגע, אלא לאורך זמן. למשל אפשר לגלות שיש לה נקודת חן, חוש אופנה כלשהו וכו לאורך הטדסט. אבל בכללי סיפורים הם גם מדיום חזותי, אל תפספסי את זה.

לאו דווקא. יש ספרים שקראתי ובחיים לא נאמרו בהם איך חלק מהדמויות נראות, גם ראשיות.

חלק מהקטע של לקבל את היכולת לדמיין זה לקבל את הבסיס של מה לדמיין. לא צריך להיות מגבילים ברמה של "הדלת נמצאת שני סנטימטרים לצד האגרטל", אבל צריך להיות בסיס כלשהו. קראתי גם ספרים בהם הכותבים לא מתארים את הסביבה בכלל, ומצאתי את עצמי עם מלא סימני שאלה והתקשיתי להבין מה קורה.

לא חייב אבל זה דבר מקובל. נמצא ברוב הספרים

אין חוקים

לדעתי כן זה מאוד מוסיף

לא חייב. בספר תורה לא מתוארים רוב הדמויות

שואל השאלה:
תודה לכולם שעניתם!!

טוב ברור