אי פעם הרגשתם שאתם נמצאים עם הרבה חברים אבל אתם פשוט מרגישים לא חלק מהם?

יאפ.
קורה לי הרבה לאחרונה.
אין לי דברים במשותף איתם אבל אני עדיין אוהב אותם

כל הזמן

שואל השאלה:
אני בחבורה, אני מחבב את כל מי ששם איתי ומחשיב אותם כחברים, אבל כולם בפנים בחרו בשלב מסוים את אלה שהם יותר מעדיפים, אף אחד לא בחר בי.

תמיד

מה? איזה מוזר. בדיוק באתי לכתוב משהו כזה היום. תאום כבוד?
אני מרגיש בדיוק אותו הדבר

כן חח פעם אחת כל הכיתה שלי באה עם אופניים ורדפתי אחריהם בכל העיר ובפעם אחרת אמרתי להם לחכות שניה כי הם רצו ללכת לאנשהו שהיה עדיף לא ללכת כי רציתי לשאול את אמא שלי והם השאירו אותי לבד באמצע העיר התעלמו כאילו אני אוויר לא נורא בסוף עליהם כעסו לול

השאלה היותר גדולה היא
אי פעם באמת הרגשתם חלק?

כי אני לא יודעת מה אתכם אבל אני אף פעם לא הרגשתי חלק משום קבוצה

כמות הפעמים שזה קרה לי.
ולא בגלל שאין לי דברים במשותף איתם או משהו כזה . אני פשוט מרגישה כזה כאילו מה אני עושה פה לעזאזל ולמה אני מרגישה כלכך דחויה כרגע

שואל השאלה:
כן, אני הרגשתי חלק, אך זה תמיד היה לפעמים חד פעמיים. פעם אחד אני מרגיש שאני עם כולם וכיף לי ופעם אחרת אני מרגיש אאוט סיידר, כאילו אלו אנשים שמעולם לא פגשתי

תמיד..

ברור. אפשר להרגיש בחדר הכי צפוף ככ בודד ובמקום הכי בודד ככ מלא ועמוס במחשבות ככה זה.

כן אבל היום גם אם הם לא הכי חיבו איתי אני עדיין אהנה מחברתם
אלא אם הם ממש רעים ויתעלמו ממני לחלוטין ואז אני אדפוק להם אלף ז*ן ואלך

בהכי חיבור*

כן, לפעמים.