2 תשובות
בבית כנסת יש הרבה ספרים עם מדרשים וכו
זה דבר תורה שהעבירו לי לא מזמן, אבל עדיף שתחפש בגוגל...
ויסע ויעקב באר שבע..
פרק מה פס' כה'
ויעלו ממצרים ויבואו ארץ כנען אל יעקב אביהם
ויגדו לו לאמר עוד יוסף חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים ויפג לבו כי לא האמין להם
..ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי אלכה ואראנו בטרם אמות..
ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק.
בחלק הראשון התגובה של יעקב אבינו היא סבירה לחלוטין לאחר שמודיעים לו בשורה משמחת שהילד שחשב שמת; חי היא התעלפות כמו שאומר הרמב"ן ויפג יערב כמעט והתעלף... [דהיינו הלב דופק בחוזקה].. וכן ההמשך שאומר יעקב אלך ואראה את בני בטרם אמות שהרי יעקב כבר בן מאה ושלושים שנה..
אך מדוע מחברון במקום לרדת ישר למצרים הוא בוחר לעבור דרך באר שבע??!! הרי פס' לפני הוא אומר שילך כמה שיותר מהר בטרם ימות?!!
אומר המדרש רבה
ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע להיכן הלך אמר רב נחמן שהלך לקוץ ארזים שנטע אברהם זקינו בבאר שבע האי מה דאת אמר [בראשית כא] ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם' והבריח התיכון בתוך הקרשים' אמר ר' לוי והבריח התיכון שנים ושלשים אמה היו בו מהיכן מצאו
אותו לשעה אלא מלמד שהיו עמהם מימות יעקב אבינו..
יעקב יותר נכון כאן כותבת התורה ישראל בוחר ללכת לבאר שבע לקוץ עצים למשכן... בפרשות המשכן ישנו פס' 'ועשית את הקרשים למשכן עצי שיטים עומדים' ורש"י שם שואל שאלה מדוע נאמר הקרשים בה' הידיעה ולא 'ועשית קרשים למשכן עצי שיטים עומדים' אלא אלו העצים שנטע יעקב אבינו במצרים בכדי שיצאו ויצטוו לבנות משכן קחו עצים אלו.
אומר המדרש - יעקב נסע לבאר שבע כדי שיהיה קרשים לבנות את המשכן..
שאלה: אך הדבר תמוה מאוד, מה ראה יעקב לדאוג שיהיו קרשים לבניית המשכן וכי אין קרשים במצריים עצמה??? הרי עץ שיטים הינם עצי ארז עצים שגדלים בכל מקום, מה ראה יעקב ללכת לטרוח עד באר שבע לאותם עצים שנטע אברהם אבינו?!!
תירוץ ראשון:
אפשר להסביר שיעקב רצה להשריש בלבם של עם ישראל שהם יצאו ממצרים ולא רק במסורת שעוברת בעל פה אלא רצה להעביר להם משהו ממשי משהו בידיים כדי שהאמונה תהיה נטועה בלבם.. וכך שכל יום ויום עם ישראל רואה את העצים שנטע יעקב וכתוב עליהם הקדש למשכן זה מחזק בלבם את האמונה שהם יגאלו ממצרים..
תירוץ שני:
אפשר להסביר ע"פ בב"מ פה: 'לא תשכח תורה מישראל'
כי הוו מינצו ר' חנינא ור' חייא אמר ליה ר' חנינא לר' חייא בהדי דידי קא מינצית ח''ו אי משתכחא תורה מישראל מהדרנא לה מפילפולי אמר ליה ר' חייא לר' חנינא בהדי דידי קא מינצית דעבדי לתורה דלא תשתכח מישראל מאי עבידנא אזלינא ושדינא כיתנא וגדילנא נישבי וציידנא טבי ומאכילנא בשרייהו ליתמי ואריכנא מגילתא וכתבנא חמשה חומשי וסליקנא למתא ומקרינא חמשה ינוקי בחמשה חומשי ומתנינא שיתא ינוקי שיתא סדרי ואמרנא להו עד דהדרנא ואתינא אקרו אהדדי ואתנו אהדדי ועבדי לה לתורה דלא תשתכח מישראל... [רבי חיא זרע כותנה ואח"כ עשה מהם רשתות וצד אתם צבאאים ומאכיל את הבשר ליתומים ומהעור כותב ספר תורה..]
מה ראה רבי חייא לעשות כך וכי לא יכל ללכת לסופר סתם שיבקש ממנו לכתוב כמה ספרי תורה???
אלא שבשביל 'שהתורה לא תשתכח מעם ישראל' צריך שכל ההתחלה תהיה לשמה ואם כך יעשו הדברים הרי שיהיה לדבר תוקף ועוצמה גדולה יותר שהתורה לא תשכח מעם ישראל. וכן אומר הגר"א בשם אביו אם היו בונים את בית הכנסת מעצים שנטעו ישראל לשם בניית בית הכנסת וכן הגרזן היה נעשה באותה מחשבה לא היו מתפללים בבית הכנסת עם מחשבה זרה..
כך יעקב אבינו שיודע שבנ"י יצטרכו לבנות את המשכן מיד עם צאתם מארץ מצריים הוא לא רוצה עצי ארז שכבר נטעו אותם במצרים. אלא הוא לוקח את העצים שנטע אברהם אבינו לשם שמיים לשם מצווה הכנסת אורחים אומר המדרש שהעצים הללו היו פרדס שמשם היה לוקח פירות לאורחיו או פונדק. ודוקא בעצים אלו שנִטְעו לשם חסד הם אלו הראויים להיות התשתית של בניית המשכן.
ולפי זה אפשר להבין את דברי המסילת ישרים שאומר בשער נקיות איך אדם צריך להיות נקי במעשיו היום יומיים דהיינו לכוין אותם לשם עבודת ה' וכך עבודת ה' שלא לא תשכח ממנו כי ככל שהדברים נעשים בשורשם לשם שמיים אזי כוח ההשפעה הינו גדול יותר.
ויסע ויעקב באר שבע..
פרק מה פס' כה'
ויעלו ממצרים ויבואו ארץ כנען אל יעקב אביהם
ויגדו לו לאמר עוד יוסף חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים ויפג לבו כי לא האמין להם
..ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי אלכה ואראנו בטרם אמות..
ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק.
בחלק הראשון התגובה של יעקב אבינו היא סבירה לחלוטין לאחר שמודיעים לו בשורה משמחת שהילד שחשב שמת; חי היא התעלפות כמו שאומר הרמב"ן ויפג יערב כמעט והתעלף... [דהיינו הלב דופק בחוזקה].. וכן ההמשך שאומר יעקב אלך ואראה את בני בטרם אמות שהרי יעקב כבר בן מאה ושלושים שנה..
אך מדוע מחברון במקום לרדת ישר למצרים הוא בוחר לעבור דרך באר שבע??!! הרי פס' לפני הוא אומר שילך כמה שיותר מהר בטרם ימות?!!
אומר המדרש רבה
ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע להיכן הלך אמר רב נחמן שהלך לקוץ ארזים שנטע אברהם זקינו בבאר שבע האי מה דאת אמר [בראשית כא] ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם' והבריח התיכון בתוך הקרשים' אמר ר' לוי והבריח התיכון שנים ושלשים אמה היו בו מהיכן מצאו
אותו לשעה אלא מלמד שהיו עמהם מימות יעקב אבינו..
יעקב יותר נכון כאן כותבת התורה ישראל בוחר ללכת לבאר שבע לקוץ עצים למשכן... בפרשות המשכן ישנו פס' 'ועשית את הקרשים למשכן עצי שיטים עומדים' ורש"י שם שואל שאלה מדוע נאמר הקרשים בה' הידיעה ולא 'ועשית קרשים למשכן עצי שיטים עומדים' אלא אלו העצים שנטע יעקב אבינו במצרים בכדי שיצאו ויצטוו לבנות משכן קחו עצים אלו.
אומר המדרש - יעקב נסע לבאר שבע כדי שיהיה קרשים לבנות את המשכן..
שאלה: אך הדבר תמוה מאוד, מה ראה יעקב לדאוג שיהיו קרשים לבניית המשכן וכי אין קרשים במצריים עצמה??? הרי עץ שיטים הינם עצי ארז עצים שגדלים בכל מקום, מה ראה יעקב ללכת לטרוח עד באר שבע לאותם עצים שנטע אברהם אבינו?!!
תירוץ ראשון:
אפשר להסביר שיעקב רצה להשריש בלבם של עם ישראל שהם יצאו ממצרים ולא רק במסורת שעוברת בעל פה אלא רצה להעביר להם משהו ממשי משהו בידיים כדי שהאמונה תהיה נטועה בלבם.. וכך שכל יום ויום עם ישראל רואה את העצים שנטע יעקב וכתוב עליהם הקדש למשכן זה מחזק בלבם את האמונה שהם יגאלו ממצרים..
תירוץ שני:
אפשר להסביר ע"פ בב"מ פה: 'לא תשכח תורה מישראל'
כי הוו מינצו ר' חנינא ור' חייא אמר ליה ר' חנינא לר' חייא בהדי דידי קא מינצית ח''ו אי משתכחא תורה מישראל מהדרנא לה מפילפולי אמר ליה ר' חייא לר' חנינא בהדי דידי קא מינצית דעבדי לתורה דלא תשתכח מישראל מאי עבידנא אזלינא ושדינא כיתנא וגדילנא נישבי וציידנא טבי ומאכילנא בשרייהו ליתמי ואריכנא מגילתא וכתבנא חמשה חומשי וסליקנא למתא ומקרינא חמשה ינוקי בחמשה חומשי ומתנינא שיתא ינוקי שיתא סדרי ואמרנא להו עד דהדרנא ואתינא אקרו אהדדי ואתנו אהדדי ועבדי לה לתורה דלא תשתכח מישראל... [רבי חיא זרע כותנה ואח"כ עשה מהם רשתות וצד אתם צבאאים ומאכיל את הבשר ליתומים ומהעור כותב ספר תורה..]
מה ראה רבי חייא לעשות כך וכי לא יכל ללכת לסופר סתם שיבקש ממנו לכתוב כמה ספרי תורה???
אלא שבשביל 'שהתורה לא תשתכח מעם ישראל' צריך שכל ההתחלה תהיה לשמה ואם כך יעשו הדברים הרי שיהיה לדבר תוקף ועוצמה גדולה יותר שהתורה לא תשכח מעם ישראל. וכן אומר הגר"א בשם אביו אם היו בונים את בית הכנסת מעצים שנטעו ישראל לשם בניית בית הכנסת וכן הגרזן היה נעשה באותה מחשבה לא היו מתפללים בבית הכנסת עם מחשבה זרה..
כך יעקב אבינו שיודע שבנ"י יצטרכו לבנות את המשכן מיד עם צאתם מארץ מצריים הוא לא רוצה עצי ארז שכבר נטעו אותם במצרים. אלא הוא לוקח את העצים שנטע אברהם אבינו לשם שמיים לשם מצווה הכנסת אורחים אומר המדרש שהעצים הללו היו פרדס שמשם היה לוקח פירות לאורחיו או פונדק. ודוקא בעצים אלו שנִטְעו לשם חסד הם אלו הראויים להיות התשתית של בניית המשכן.
ולפי זה אפשר להבין את דברי המסילת ישרים שאומר בשער נקיות איך אדם צריך להיות נקי במעשיו היום יומיים דהיינו לכוין אותם לשם עבודת ה' וכך עבודת ה' שלא לא תשכח ממנו כי ככל שהדברים נעשים בשורשם לשם שמיים אזי כוח ההשפעה הינו גדול יותר.