זה פשוט מייאש ומדכא כבר

איפה הצדק כאן שאחותי שגדולה ממני בפאקינג 6 שנים(שתבינו היא אחותי הגדולה, בדרך כלל אחיות גדולות מלאות יותר, לא בהכרח שמנות אלא רק יותר מהקטנות) והקטע הוא שאני אחותה הקטנה הרבה יותר שמנה ממנה אז שמסתכלים עליה זה נראה כאילו היא בת 12 ואז חושבים שהיא האחות הקטנה ואני הגדולה וזה גורם לי להרגיש שמנה וגדולה מדי והיא גם היותר יפה עם הגוף יותר יפה ויש לה חבר והיא יותר חכמה והקנאה פשוט הורגת אותי כי היא גם ממש חברותית ואוהבת אותי ואני פשוט שונאת אותה על זה שהיא יותר מוצלחת ממני בהכל שזה פשוט מייאש ואני לא רוצה להיות ככה האחות הקנאית העצבנית אבל זה ככה וזה התחיל לפני שנתיים ואפילו הייתי אצל פסיכולוגית בשביל לדבר איתה על זה אבל זה עזר רק לתקופה קצרה ובתקופה עכשיו הבנתי וההרגשה הזאת תלווה אותי לכל החיים עד שאחת מאיתנו תמות או שלא ניפגש לעולם והמחשבה הזאת מעציבה אותי. אני מבקשת לא לרשום דברים רעים, רק דברים שיוכלו לעזור לי כי אני מותשת כבר מההרגשה הזאת. בנוסף לכל זה בגלל שהיא כל כך רזה לגיל שלה כל המשפחה שלי תמיד דואגת לה יותר והיא תמיד חולה וחסר לה ברזל בגוף והיא תמיד לוקחת כדורים(אין לה בעיה לקחת) ואז המשפחה שלי תמיד מתייחסת אליה והיא כבר עברה את גיל ההתבגרות היא כבר גדולה, אני זאת שכרגע צריכה את ההורים שלי בתקופה הזאת שגם ככה קשה לי עם הלימודים וגם אני מאבדת את כל החברות שלי ובכלל עוד מעט היומולדת שלי ונראה לי שהשנה אני יהיה לבד ויבכה את החיים שלי ביומולדת. בקיצור ההורים שלי לא מקדישים לי את תשומת הלב שאני צריכה כי הם מפנים אותה לאחותי ואל תקראו לי תינוקת כי זה ממש קשה לי, אני לא יכולה אני בוכה תוך כדי כתיבה וכן לפעמים אני דרמטית אבל וואי איך בא לי להיכנס לדיכאון ולא להרגיש שום דבר יותר בחיים במיוחד את ההרגשה הזאת שמצדיקה לי כבר שנתיים, ואולי על הדרך אני ארזה ויראה כמו אחותי או יותר טוב אפילו. סעמק הייתי מקיאה בכוח אם לא הייתי מפחדת.