פליז תייעצו לי אני בבעיה באמת קריטית באופן שהחיים שלי ממש יכולים להשתנות חזק אם אני לא יעשה משהו עם זה מהר ואני בקרייסס-

נפשי,

(בבקשה בבקשה תקראו פליז אני חייבת עזרה!!)

אני לא הטיפוס שמשקיע בלימודים ומעולם לא הייתי, ולאחרונה בתקופת בקורונה שהכל תלוי בהשקעה הזאת בזמן הפנוי כשעובדים לבד בבית אני בהתדרדרות טוטאלית, אני בקושי עושה עבודות / מגישה דברים וכולי ובכללי יש לי בעיות שינה ממש קשות ויצא שכבר איזה שבוע וחצי לא נכנסתי לזומים ולפני זה ככה ככה, ורק היום ועוד איזה שיעור אחד אתמול התחברתי, לפני שבועיים הגעתי למצב של עומס בעבודות ועשיתי כמה ומאז היה השבוע וחצי שלא הגעתי כי באמת זה גרם לי להבין שאני לא רוצה חיים כאלה!! חיים שבהם אני צריכה להתעסק וללמוד ולהשקיע טונות זמן ושעות בעבודות במקצועות שאני בכלל לא מעוניינת בהם ולעסוק בהם כי הם פשוט *כל כך* לא מעניינים אותי בשיט, עכשיו אני בכיתה ט' וזו כיתה חשובה ואני לא רוצה לחיות במצב שיש לי עוד משהו כמו שלוש וחצי שנים עד שאני מוציאה תעודת בגרות שבכלל אין לי שמץ של מושג איך היא תיראה ואני מוכנה לזה בכלל, ולא רק זה אלא גם שאחרי זה ההורים מצפים ממני להוציא תואר אקדמאי וללכת לתכניון או לאוניברסיטה ואני בכלל לא יודעת מה הולך להיות איתי שם.. אני כן ילדה חכמה (אם יורשה לי להעיד על עצמי) שיכולה להיות ספצית ממש בדברים שהיא טובה בהם אבל רק אם אני מתחברת לדבר עצמו ויש לי עניין בו וזה בא מרצוני החופשי ולא עם מכריחים אותי, אני לגמרי ילדה שגילה לעשות הכל בקלות יותר טוב מאחרים ואני פשוט לא יודעת איך הגעתי למצב הזה ואיך לצאת ממנו ולשרוד אותו.. מה עושים? אני ממש מיואשת וההורים שלי מוציאים עלי איזה 1500 שקל בחודש על טיפול של מישהי שאני מניחה שהיא יכולה להיות מוגדרת כפסיכולוגית מבחינתכם ובימים האחרונים אמא פשוט אומרת לי שהיא התיישב ממני ושהיא באמת לא יודעת מה לעשות איתי אבל שזה בסדר ושתמיד יהיה כיתה קטנה שתסכים לקבל אותי ושמקסימום לא יהיו לי חיים מלאים בעושר אבל אם זה מה שיעשה אותי מאושרת זה בסדר מבחינתה וזה עוד יותר מוריד אותי שבא לי לבכות ובאמת אני עם דמעות בעיניים, די כבר רע לי, מה אני אמורה לעשות עכשיו??