2 תשובות
חומר הגלם ליצירת הקור הוא נוזל שקוף, סמיך ודביק המורכב מחלבונים שונים. בחלקו האחורי של גוף העכביש נמצאות בלוטות האחראיות לייצור חומר זה. מן הפטמיות נמשכות צינוריות נימיות אל שלושה זוגות של פטמיות טווייה ואל משטח הטווייה, הממוקם בגחון. שם נמצאים מאות ואף אלפי חרירים שופעי משי. בקצה הבטן, קרוב למשטח הטווייה, נמצאות פטמיות הטווייה, שנראות כבליטות קטנות או כמחושים קצרצרים. נוזל המשי זורם דרך הבלוטות אל הפטמיות ומשם החוצה. הנוזל פורץ דרך כמאה חרירים הנמצאים בקצה הפטמית, ומצטמג למגע עם האוויר. בעזרת טופרי רגליו ובעזרת מסרקות ומברשות זעירות העכביש הופך את הסיבים לקור שעוביו אינו עולה על מיקרונים אחדים, ומגיע לעיתים עד 0.02 מיקרון בלבד, אך חוזק המתיחה שלו גדול יותר מזה של חוט פלדה באותו עובי[2], והוא יותר אלסטי.
כל קור מיוצר על ידי זוג פטמיות אחד לפחות. כאמור, בכל אחת מהן כמאה חרירים, ומכאן שכל קור מורכב מ-200 סיבים לפחות. ישנם עכבישים המשתמשים בכל שלושת הזוגות לשם טוויית הקורים. כל זוג פטמיות מפריש חומר שונה, והעכביש יכול לבחור בצירופים שונים להכנת תערובות שונות.
ויקיפדיה :)
כל קור מיוצר על ידי זוג פטמיות אחד לפחות. כאמור, בכל אחת מהן כמאה חרירים, ומכאן שכל קור מורכב מ-200 סיבים לפחות. ישנם עכבישים המשתמשים בכל שלושת הזוגות לשם טוויית הקורים. כל זוג פטמיות מפריש חומר שונה, והעכביש יכול לבחור בצירופים שונים להכנת תערובות שונות.
ויקיפדיה :)
שואל השאלה:
וואי תודהה
וואי תודהה
אנונימית
באותו הנושא: