המצב החברתי שלי נורא

אני אסביר לכם. זה ארוך אבל אני אשמח אם תקראו.
אני גרה ביישוב דתי (אני דתייה) יש לי ביישוב 4 בנות מהגיל שלי. נתחיל מהחברה שהכי קרובה אליי נקרא לה מור אנחנו מדי פעם ביחד הכל סבבה איתה עד שזה מגיע ליחדנ השנייה נקרא לה עדי אני לא מחבבת אותה היא ואני לא מסתדרות וזה לא יעזור שננסה להתחבר כי מהבנות שדורש לתת להן כאפה.
בקיצור מור ועדי *כל* הזמן ביחד ואני לא מקנאה אבל זה כן גורם לי להיות פחות עם מור ואני כן לפעמים איתן אבל לרוב זה לא עובד.
יש את השלישית שאנחנו חברות רגילות היא לא יוצאת מהבית אז אנחנו לא נפגשות
ויש את האחרונה והמסובכת ביותר
נקרא לה שיר.
שיר יותר מדיי קולית בשבילנו היא "הכי יפה" "הכי מגניבה" "הכי זורמת" הכי מושלמת"
זה התגובות של כולם כשהיא איתנו.
שיר מתחברת לבנות היותר דכאוניות (היא מדברת איתן מהטלפון אנחנו לא מכירות אותן)
בנוסף שיר גם לא יוצאת בכלל בכלל בכלל אני כל הזמן שואלת אותה אם היא רוצה לצאת לטיולים ולא אין לה כח היא עסוקה היא זה היא זה
אבל מה כן יש לה כח ליסוע לחברות אחרות שלה
ואני מקנאה בה בטירוף החיים שלה מושלמים היא עושה מה שהיא רוצה היא לובשת מה שהיא רוצה
ויש את הבנים מהשכבה שלנו. מצחיקים מגניבים סבבה והכל אבל הם לוזרים.
אין לה מעצורים בדיבור. השיח בנינו יותר מדי פתוח הם מרגישים בנוח יותר מדי ואנחנו כל ערב נפגשים לעשות משהו כיף.
לפעמים כן כיף אבל כל שאר הפעמים הבנים עסוקים בעצמם וכל כך משעמם אצלנו
יש את השכבנ מתחתי שהם חברים טובים שלי אבל הבנות שמתחתי על הזמן עם הבנים של השכבה שלהם והשכבה שלהם גם לא מחבבת אותי.
ויש לי חברות טובות יותר בישובים קרובים אליי אבל אסור להיות אצלהם בגלל הקורונה ופשוט נדפקתי
אני כל הזמן מקנאה בחבורות כאלה של בנים בנות שהבנים סופר מכבדים ומתוקים והבנות נראות מדהים והם כל הזמן ביחד וכיף להם
ואצלי הכל גרוע.
אם קראתם הכל אני אוהבת אותכם כל כך באמת
תודה