התחושה הכי נוראית בעולם היא להיות בתוך תוכך

אדם עצוב, ואף אחד לא יודע על זה, אף אחד לא שם לב, אף אחד לא עוזר.
אבל כשאחרים עצובים/פגועים ממשהו, אתה ישר שם לב ועושה הכל כדי שהסובבים אותך לא יהיו עצובים.
בקיצור בן אדם עצוב שתמיד חושב על אחרים ודואג שלא יהיה להם רע, בזמן שלו הכי רע בעולם. אולי כי הוא יודע מה זה עצב והוא לא רוצה שהקרובים אליו ירגישו את אותה התחושה.

זאת אני. בתיאור הזה. מישהו מזדהה? מבין למה התכוונתי? :[