יש לכם הרבה חברים? אתם חושבים שהרבה חברים זה חשוב או שעדיף 1-2 טובים?

אין לי חברים כמעט.

היו לי והבנתי שזה חברים מורעלים וכרגע יש לי שלוש חברות שרק עליהם אני סומכת

אין לי:(
1-2 טובים זה שווה יותר מאלף מזויפים

אין לי הרבה חברים. אף אחד מהם לא 'ממש טוב' או 'בסטי'

גם אני לא בדיוק מלכת הכיתה חחח תאמת שפשוט אין לי כח לאנשים כרגע וגם אין כל כך איך לשמור על קשר אבל כן עם 1-2 חברים אני כן בקשר כרגע ובאופן כללי מה שמתאים לך יש אנשים שמאוד אוהבים חבורות ואף פעם לא להיות לבד ויש אנשים
- כמוני - שיותר אוהבים את הלבד שלהם ואת השקט אז זה לגמרי אישי אבל אני חושבת שעדיף חברים טובים מאוד אבל מעטים מאשר מלא מזוייפים תלכלכו עלייך ברגע שתריבו טיפה ותסובבי את הגב

שואל השאלה:
אוף מצטערת שאני לא יכולה לתת לכולם פרח :(

אני מסתדר די טוב עם החברה שסביבי, ויש לי שני חברים שאני יודע שיעשו בשבילי הכול ותמיד יתמכו בי כמו שאני אעשה בשבילם. אני הייתי יכול להתמודד איתם נגד כול העולם אין ספק ששניים טובים עדיפים על הרבה אחרים

הכול טוב אנחנו לא פה בשביל הפרחים אנחנו פה בשבילך וכדי לנסות לעודד אותך קצת ולענות לך(: המשך יום טוב לכולם

שואל השאלה:
^ תודה לך, ולכל מי שענה :)

אין לי מלא, אין לי איזה חבורה גדולה, אבל יש לי כמה חברים טובים, שאני אוהבת אותם וסומכת עליהם.
ואיכות באמת שווה מכמות. זה עדיף קצת מעט יותר חברים אבל שאתה סומך עליהם ואוהב אותם והכול מאשר נניח חבורה גדולה של חברים אבל שבעצם הם מרכלים ומכלכלים עלייך שאתה הולך

עדיף 1 אמיתי מאשר 10 מזוייפים

אפילו אם זה 0

אני לא חושבת שהרבה חברים זה אומר שהם מזוייפים
יש אנשים שפשוט יודעים להתחבר להרבה ואוהבים אותם הרבה וזה סבבה ויותר מתאים להם אולי הרבה חברים
לי יש בערך חמישה שישה חברים שאני סומכת עליהם ואוהבת
אני לא יודעת אם זה נחשב קצת לדעתי כן
אבל אם הם חברים טובים וכיף לי איתם ואני יכולה לדבר איתם ואוהבת אותם והם אותי
אז מה זה משנה הכמות
אם יש כאלה שמתחברים לאט ומתאים להם קצת חברים
חשוב שזה יהיה קצת שהם קשורים אליהם ואוהבים אחד את השני
ואם יש אנשים חברותיים שמתאים להם הרבה חברים בחיים שלהם
מה שחשוב זה שהם יהיו אמיתיים ויאהבו אחד את השני ושלא יעשו דברים מלחץ חברתי רק כדי להחשב

אם יש משהו שלמדתי בשנתיים האחרונות, זה שלא צריך הרבה חברים בשביל להיות מאושרים.
לפני שנתיים עליתי לחטיבה וכל הכיתה היו "חברים" שלי, אנחנו הסתובבנו יחד ובילינו וקיבלתי יחס טוב בכיתה (בניגוד ליסודי, שם כולם ממש שנאו אותי כי הייתי "מוזרה" והייתי פשוט מתבודדת כל הפסקה עם ספר ואוזניות בצד בתקווה שלא יציקו לי) ובהתחלה ממש התלהבתי כי חשבתי שפתאום מ0 חברים יש לי 40. אבל עם הזמן הכיתה התפלגה ונוצרו חבורות, ובתחילת ח הבנתי שמכל האנשים שאני מיודדת איתם בכיתה והם סבבה איתי יש לי בדיוק 0 חברי אמת שאני ממש יכולה לסמוך עליהם ולפרוק ושיהיו יותר מסתם אנשים שצחוקים איתם אלא ממש יתמכו בי ויתנו לי עזרה כשאני צריכה. עכשיו אני ב-ט ואני יכולה לספור על יד אחת את כמות החברים שיש לי, שאני באמת יכולה לסמוך עליהם וזה סבבה, אני לא מרגישה צורך שיהיו לי יותר.