אני מצוטטת לאמא שלי בטלפון עם סבתא שלי עכשיו, ותשמעו רגע מה הן אומרות עליי

סבתא שלי כועסת על אמא שלי שהיא לא דחפה אותי מספיק לעשות פסיכומטרי, ושיכולתי כבר להיות בעתודה (התקבלתי לאוניברסיטה ויש לי ציונים ממש טובים).
ואמר שלי אומרת שמאוחר מידי ופיקששתי.

חשוב לציין ש1. הייתי במצב נפשי חרא בתקופה של הפסיכומטרי, גם ככה זה לא היה עובד.

2. הפסיכומטרי היה לי על היום של הנשף בית ספר, שזה סופר חשוב לי

3. הכי חשוב, הפסיכומטרי היה באמצע מלא בגרויות, ואני בשלוש מגמות!! היה מלא מלא לחץ בלימודים, זה היה על חשבון לימודים חשובים יותר, לא יכולתי להרשות את עצמי בכלל.

הגיוני שאני נעלבת מכל חילופי הדברים האלה?
שפיקששתי והיה לי מלא פוטנציאל ופתחו לי מלא דלתות בצבא ולא עשיתי או פעלתי בזמן.
קיצר הגיוני שאני קצת נעלבת מזה?