22 תשובות
אני לא השלמתי לצערי
לא השלמתי ;)
תסתכלי במראה ותגידי לעצמך שאת יפה וזו את ויש בנות שמתות להראות כמוך
אני חי עם העובדה שאני אחיה עם המראה הזה כל חיי אז אני מתחיל לאהוב אותו
לדעת שלא הכל אפשר לשנות
שואל השאלה:
וואו :(
וואו :(
אנונימית
אני אוהבת את איך שאני נראית פשוט
כי זאת אני ואין דרך לשנות את זה
ואני מהממת איך שאני.
יש פעמים שאני מסתכלת על הגוף שלי ויש לי פרצוף עצובי קצת אבל עובר
ואני מהממת איך שאני.
יש פעמים שאני מסתכלת על הגוף שלי ויש לי פרצוף עצובי קצת אבל עובר
הבנתי שאין דבר כזה גוף מושלם (;
פעם שנאתי את הרגליים שלי כי חשבתי שרגליים שמלאות יחסית לגוף זה מכוער אבל עכשיו אני אוהבת את זה
פעם שנאתי את הרגליים שלי כי חשבתי שרגליים שמלאות יחסית לגוף זה מכוער אבל עכשיו אני אוהבת את זה
^^ וואי רגליים שמנות זה הכי יפה שיש
הייתי רואה דוגמניות,הן היו כל כך רזות ברגליים וקנאתי בהם בטירוף.
גם רגליים רזות לדעתי זה מושלם, בכללי כל גוף נשי הוא מהמם.
גם רגליים רזות לדעתי זה מושלם, בכללי כל גוף נשי הוא מהמם.
כן באמת שכן אבל אני לאחרונה כל כך אוהבת רגליים שמנות לא אוהבת רגליים רזות ככ...
וואו ובכיתה ו כל כך שנאתי את החזה שלי אמאלה חח הייתי חופרת לאמא שלי לעשות לי ניתוח להקטנת ציצים כי הייתי היחידה בכיתה שיחסית "מפותחת" שם
אויי תקשיבי אני קיבלתי מחזור בכיתה ה ראשונה מכולן סיוט
אני קיבלתי באמצע בת מצווה של חברה שלי ושיקרתי שישבתי על קטשופ ;-;
וואי מחזור זה קשה
מסכימה. אני עומדת לקבל עוד שבוע ואין לי כוח
אני הרגשתי ממש רע ואז אני חייכתי וראיתי שזה נראה טוב, אני לא מתאפרת ולא אכפת לי מה יגידו. אני לא פייק
ואני עשיתי בוק (תמונות) ויצא ממש יפה וזה ממש העלה לי
ואני עשיתי בוק (תמונות) ויצא ממש יפה וזה ממש העלה לי
אנונימית
התחלתי להתאמן
שונאת את עצמי ולא חושבת שאני אשלים עם איך שאני נראית בקרוב
התחלתי להתמקד בתכונות הפנימיות והחיצוניות בי שאני כן אוהבת ולטפח אותן.
התחלתי להשקיע בעצמי יותר מחשבה ואכפתיות כי הבנתי שאם לא אעשה זאת בשביל עצמי, לא יהיה אף אחד שיעשה זאת בשבילי.
כשהייתי בבית ספר ובתיכון ממש התרשלתי בנוגע למראה החיצוני שלי וכל מה שחשבתי עליו זה שאני מכוערת ובשביל מה לי להקדיש זמן בלנסות לייפות משהו שהוא מכוער במילא. שנאתי את העיניים, את השפתיים, את החזה, את השיער, את הישבן שלי, את המשקפיים, שנאתי בי לא מעט. ואז פעם אחת אמא שלי אמרה לי שאני יפייפיה, וחבל שלא אוהב את עצמי כשכמוני יש רק אחת. אחת שהיא נשאה בבטן שלה 9 חודשים וגידלה וטיפחה כל כך הרבה שנים. אם לא אלמד לאהוב את עצמי, איך אוכל לצפות מאחרים ללמוד לאהוב אותי?
התחלתי קצת להחליק את השיער, לשים בושם עם ריח טוב, להסיר שיערות, להשקיע בלבוש, קניתי קצת תכשיטים וסידרתי את הציפורניים, קניתי משקפיים חדשים, ניסיתי מעט איפור ועשיתי זמן איכות עם עצמי. אחרי תקופה מסוימת כשהסתכלתי שוב במראה פתאום השפתיים שלי נראו בעיניי מספיק יפות, והחיוך מקסים, והחזה הקטן דווקא נראה מושך, והישבן לא רע, והשיער סבבה, והעיניים והמשקפיים משתלבים מצוין יחד. בדיעבד הבנתי שהחיבור וההשלמה הרוחנית ביני לבין עצמי היא זו שהובילה גם לאהבה וההערכה של המראה החיצוני שלי. כן, זה עדיין רחוק מלהיות מושלם, עדיין אני רוצה לעשות הגדלת חזה למשל כדי להתנסות בכל מיני סוגי לבוש שעד עכשיו לא יכולתי ללבוש עם חזה קטן, ואני לא חושבת שזה שזה פסול ורע, אני אוהבת את עצמי ככה ואוהב את עצמי גם אחר כך.
אנחנו חיים רק פעם אחת, אז בשביל מה לבזבז את החיים האלה בשנאה עצמית, כשיש כל כך הרבה שאפשר לעשות במקום? זה סתם חבל.
מקווה בשבילך שתצליחי להגיע להשלמה והערכה עצמית כדי שתוכלי להמשיך את החיים שלך לפחות בקצת יותר תחושת נחת ורוגע עצמי:) כי תכלס, יש עוד הרבה דברים בהמשך הדרך (צבא, זוגיות, קריירה, משפחה וכו') שיעשו לך מספיק כאב ראש ועדיף שתתמודדי איתם כשאת שלמה עם עצמך וחזקה.
בהצלחה!
התחלתי להשקיע בעצמי יותר מחשבה ואכפתיות כי הבנתי שאם לא אעשה זאת בשביל עצמי, לא יהיה אף אחד שיעשה זאת בשבילי.
כשהייתי בבית ספר ובתיכון ממש התרשלתי בנוגע למראה החיצוני שלי וכל מה שחשבתי עליו זה שאני מכוערת ובשביל מה לי להקדיש זמן בלנסות לייפות משהו שהוא מכוער במילא. שנאתי את העיניים, את השפתיים, את החזה, את השיער, את הישבן שלי, את המשקפיים, שנאתי בי לא מעט. ואז פעם אחת אמא שלי אמרה לי שאני יפייפיה, וחבל שלא אוהב את עצמי כשכמוני יש רק אחת. אחת שהיא נשאה בבטן שלה 9 חודשים וגידלה וטיפחה כל כך הרבה שנים. אם לא אלמד לאהוב את עצמי, איך אוכל לצפות מאחרים ללמוד לאהוב אותי?
התחלתי קצת להחליק את השיער, לשים בושם עם ריח טוב, להסיר שיערות, להשקיע בלבוש, קניתי קצת תכשיטים וסידרתי את הציפורניים, קניתי משקפיים חדשים, ניסיתי מעט איפור ועשיתי זמן איכות עם עצמי. אחרי תקופה מסוימת כשהסתכלתי שוב במראה פתאום השפתיים שלי נראו בעיניי מספיק יפות, והחיוך מקסים, והחזה הקטן דווקא נראה מושך, והישבן לא רע, והשיער סבבה, והעיניים והמשקפיים משתלבים מצוין יחד. בדיעבד הבנתי שהחיבור וההשלמה הרוחנית ביני לבין עצמי היא זו שהובילה גם לאהבה וההערכה של המראה החיצוני שלי. כן, זה עדיין רחוק מלהיות מושלם, עדיין אני רוצה לעשות הגדלת חזה למשל כדי להתנסות בכל מיני סוגי לבוש שעד עכשיו לא יכולתי ללבוש עם חזה קטן, ואני לא חושבת שזה שזה פסול ורע, אני אוהבת את עצמי ככה ואוהב את עצמי גם אחר כך.
אנחנו חיים רק פעם אחת, אז בשביל מה לבזבז את החיים האלה בשנאה עצמית, כשיש כל כך הרבה שאפשר לעשות במקום? זה סתם חבל.
מקווה בשבילך שתצליחי להגיע להשלמה והערכה עצמית כדי שתוכלי להמשיך את החיים שלך לפחות בקצת יותר תחושת נחת ורוגע עצמי:) כי תכלס, יש עוד הרבה דברים בהמשך הדרך (צבא, זוגיות, קריירה, משפחה וכו') שיעשו לך מספיק כאב ראש ועדיף שתתמודדי איתם כשאת שלמה עם עצמך וחזקה.
בהצלחה!
יש משהו שממש עוזר לי וזה לעשות תיקיה עם תמונות טובות שלי וכל פעם שאני מרגישה רע אני מסתכלת בה ונזכרת שאני אוהבת את איך שאני נראית