אמא שלי כל הזמן רומזת לי להרזות

לא מזמן ירדתי ממש במשקל והייתי בריאה והכל(לא הייתי שמנה פשוט רציתי להוריד קצת משקל עודף בשביל להרגיש טוב עם עצמי) וזה היה ככה לתקופה ארוכה שהשתדלתי לשמור ובתקופה הזאת אמא שלי דווקא אמרה לי תאכליי מותר לפעמים לאכול שטויות והיא עודדה אותי לאכול
הגיע כבר שלב שהיה לי נמאס "מהבריאות" אז פשוט הפסקתי לאכול בריא אבל עליתי איזה קילו לתקופה(ירדתי 8 קילו) ויש לי כזה מן משהו במוח שאומר לי לוותר גם אם אני ליטרלי מעלה 100 גרם אז אני אומרת לעצמי שאכלתי יותר מידי ואני ממש התחרטתי בהגזמה על האוכל, פשוט וויתרתי כי לא היה לי כוח לעצמי כבר,(שתבינו שאני מאוד אוהבת אוכל והיה לי קשה) ולקח לי איזה כמה חודשים לעלות הכל בחזרה, אני לא שמנה עכשיו אבל אני מרגישה פחות טוב עם עצמי.. אני בטוחה שבעתיד אני שוב אעשה את זה והפעם אשמור על המשקל לתמיד, אבל זה קשה לי
קיצר אני אגיע לעיקר
אז בגלל שעליתי במשקל ורואים ממש בקטנה כזה שעליתי, אמא שלי לפעמים אומרת לי להתחיל לאכול בריא וזה ושאני אתחיל איתה דיאטה והיא לא מבינה שאני אוברטינקינג בהגזמה וכל דבר אני דופקת תראש.. וזה ממש פוגע בי גם הדברים הכי קטנים כי אפחד לא מבין שזה באמת קשה לי
היא הכי לא בן אדם כזה היא תמיד מביאה לי אוכל אבל זה מרגיש שהיא רוצה שאני ארד במשקל וזה ממש מעצבן
וגם אני כל הזמן נמענת ממפגשים חברתיים וזה כי אני ליטרלי מתביישת בעצמי וזה לא פאקינג עוזר שהיא כל היום על הראש שלי( זה לא תמיד אבל אני פשוט גם מרגישה לא בנוח לאכול מול המשפחה שלי כי אני מרגישה ששופטים אותי) ואז הם מתפלאים למה אני לא רוצה ללכת למקומות..

אה וגם אני מהאלה שאוכלות כל דבר שזז גם אם אני לא רעבה אז לפעמים אני אוכלת יותר ממה שהמשפחה שלי אוכלת למשל ואני מרגישה כח הזמן ששופטים אותי לא יודעת להסביר כאילו לפעמים יש רמיזות כאלה למשל אני אוכלת סופגנייה או משו כזה ואז היא מכינה אוכל ומצפה שאני לא יאכל.. כאילו דיי זה גם מעליב ואני לא מבינה למה זה כזה מעליב אותי
סתם פריקה בעיקרון..