תקשיבו לפני ארבע חודשים קנינו גורת שיצו וממש רציתי שנאמץ וההורים שלי לא רצו ואני אני אמשיך למטה...

לא ממש הבנתי למה וממש ניסיתי לשכנע אותם שנאמץ והם לא היו בעד. בסוף קנינו ואני עדיין מרגישה על זה אשמה שיש כל כך הרבה גורים קטנים שרק מחכים וצריכים בית חם ואוהב לגדול בו.. הייתה לנו את האפשרות לאמץ ברור שאני מתהה על הכלבה שלי והיא הדבר הכי מתוק שקיים ולא הייתי רוצה שום גורה אחרת פשוט אני מרגישה רע....
וכל פעם ששואלים אותי אם קניתי אז אני אומרת שכן ומתחילים לעשות לי על זה הרצאות למה עדיף לאמץ והם לא מבינים שכל כך רציתי ופשוט זה לא אפשרתי בעיני ההורים שלי :(
מה לעשות כדאי להרגיש פחות רע?