4 תשובות
איכ כן אבל זה לא היה במתכוון
הכרתי מישהו והייתי חברוה אני הוא חבר שלו וחברה שלי, בהתחלה הוא נדלק עליי וחשבתי שהוא חמוד אבל יש לי אופי מוזר רצח אז הוא אמר שאני יפה ובלה בלה אבל הוא לא מתחבר לאופי וזה רק העלה לי והוא גם אמר שאנחנו חושבים בדיוק אותם דברים וזה מוזר לו, קיצרר אני נדלקתי עליו אחרי זה למרות שהוא דומה לסמור וכל פעם חיכיתי להיפגש איתו וזה ואז הגיע יום האהבה ואני החיה בסרט דמיינתי שהוא ילווה אותי הבייתה ויגיד שהוא אוהב אותי וזה, בסוף החבר שלו ליווה אותי והתחיל איתי והוא אמר לחברה שלי שהוא אוהב אותה והיא לא ידעה שאני אהבתי אותו אז הייתי צריכה כל הזמן הזה לשמוע את מה שהוא אומר לה וניסיתי לגרום להם אירי זה להיות ביחד כי היא הייתה עצובה וחשבתי שזה יעזןר לה
הכרתי מישהו והייתי חברוה אני הוא חבר שלו וחברה שלי, בהתחלה הוא נדלק עליי וחשבתי שהוא חמוד אבל יש לי אופי מוזר רצח אז הוא אמר שאני יפה ובלה בלה אבל הוא לא מתחבר לאופי וזה רק העלה לי והוא גם אמר שאנחנו חושבים בדיוק אותם דברים וזה מוזר לו, קיצרר אני נדלקתי עליו אחרי זה למרות שהוא דומה לסמור וכל פעם חיכיתי להיפגש איתו וזה ואז הגיע יום האהבה ואני החיה בסרט דמיינתי שהוא ילווה אותי הבייתה ויגיד שהוא אוהב אותי וזה, בסוף החבר שלו ליווה אותי והתחיל איתי והוא אמר לחברה שלי שהוא אוהב אותה והיא לא ידעה שאני אהבתי אותו אז הייתי צריכה כל הזמן הזה לשמוע את מה שהוא אומר לה וניסיתי לגרום להם אירי זה להיות ביחד כי היא הייתה עצובה וחשבתי שזה יעזןר לה
שברו, כן בגדה... כן וזה כואב! אבל אין מה להתקע על זה ההצגה חייבת להימשך!
וואו זה באמת סיפור שאם אני אכתוב לא יבינו עד כמה זה עמוק אבל במציאות זה היה כמו מהאגדות...
הייתי בחטיבה , הגעתי לבית ספר חדש מהיסודי (הכי לא מקובלת וביישנית ) במזל נפלתי על אחלה של כיתה .
הייתי חלק מחבורה של כמה בנים ובנות ואחד הבנים שם היה ביישן כמוני אבל הוא היה מצחיק ועם לב ממש טוב ! כל הבנים היו חברים שלו כי הוא היה באמת ילד פשוט אחלה כזה קצת ביישן אבל אחלה .
אף פעם לא היינו מתחבקים או נפגשים לבד , זה היה תמיד רק בחבורות אבל כל פעם כשהיינו ביחד בבצפר או בחוץ ראו עלינו שיש כימיה כזה. (בפועל היינו יורדים טחד על השנייה תמיד כמובן בהומור אבל זה היה מן חתול ועכבר כזה)
ככל שהשנים עברו , הוא הפך לחתיך ממש ואני כאילו גם כבר לא ילדה נהייתי נערה
ופתאום סופסוף הודתי בפני עצמי שיש לי רגשות אליו .
שכשיש לי יומולדת אני מחכה שהוא יכתוב לי מזל טוב .. או בהפסקות כשאני יושבת לבד בכיתה חיכיתי שהוא יבוא יישב לידי וידבר איתי דברים כאלה !
אבל שוב .. אני הייתי ילדה ביישנית וגם הוא אז תמיד ניסינו להסתיר את הרגשות שלנו כזה ..
יום אחד , אחד החברים שלו שהוא ידיד שלי לקח אותי לצד בכיתה ושאל אם אני מרגישה אליו משהו , ואמר לי שהוא אמר לו לברר את זה איתי כדי שהוא לא יעשה פדיחה ויהרוס את הקשר הידידי שלנו .. עכשיו קלטתי את הילד יושב מהצד ומסתכל וגם ממש התביישתי להודות במה שהרגשתי ואמרתי כזה לאלא באמת שאני לא מרגישה אליו משהו .. (יצאתי אהבלה רצח)
מאותו רגע הוא פחות דיבר איתי וצחק , הוא לא כעס עליי או שנא אותי אבל הוא הכיר ילדים אחרים מהשכבה , הפך לילד הכי מקובל פתאום .. כאילו פשוט שכח ממני כזה ..
ורק כשהוא סוג של ניתק איתי את הקשר נפל לי האסימון שהוא באמת ממש אהב אותי ועכשיו אני אסביר למה >
פשוט מבלי לדבר הוא המציא איתי משחק שהוא כזה בוהה בי באמצע השיעור , משום מקום .. וכשאני קולטת באמצע השיעור שהוא בוהה בי אני צוחקת עושה פרצוף מוזר והוא כאילו ממש לבהות בי ולא מתייחס אליי ולא צוחק .. זה נשמע מטומטם אבל המציאות זה היה ממש רומנטי ואפילו הביך אותי , תמיד הייתי מסמיקה ותחשבי שהכל קורה באמצע שיעור !
עוד סיטואציה הייתה כשהיינו במו שיעור חופשי והוא ישב עם חבר שלו על השולחן בכיתה מאחוריי ושאל אותי מה השעה .. הראתי לו הטלפון מה הייתה השעה (לא יודעת למה הייתי סנובית נראלי מהביישנות) ואז חבר שלו צרח בקול "אחי למה אתה שואל אותה מה השעה אם יש לך פאקינג טלפון ביד)
עוד פעם הייתה כשהיה לי ידיד בכיתה שהיה מסתלבט עליי אבל לא לרעה .. נגיד פתאום היה קורא לי באמצע השיעור "נעמה יא נשמה " סתם כדי להביך אותי לא כי הוט היה דלוק עליי אז תמיד כזה היה קורה אותו הילד שאהבתי היה קורא בשם של אותו ילד ואומר לו לסתום..
אני חייבת לציין שהייתי בחטיבה ובגלל שהיינו באותה כי אז כן הרגשתי אליו דברים אבל העדפתי לספר לכולם שנדלקתי על ילד שהוא שכבה מעלינו וכאילו דיברנו כל הבנות על הבנים מהשכבות מעלינו בבצפר וכשבאמת הבנתי מה יש לי מתחת לאף פספסתי אותו ..
השברון לב בא ממש שנה לאחר מכן כשהגעתי לתיכון.. הגעתי לכיתה חדשה ילדים חדשים הוא הפך לשיא המקובל ואני במקום להיפתח לאנשים חדשים חשבתי רק עליו כל הזמן. כמו שאמרתי שנה לאחר מכן לקחתי אותו לשיחה
ישבנו במגרש של הבצפר וככ רציתי להגיד לו שאני אוהבת אותו .. אני עד היום לא זוכרת מה בדיוק אמרתי אלב פשוט דיברתי איתו על זה שהוא התרחק ושאם הוא היה רוצה לשמור על קשר .. אפילו חיבוק לא היה שם! זה היה שיחה שהייתה ככ כנה ועם זאת גם מאוד מביכה. הוא אמר לי כזה כן זה אפשרי נשמור על קשר
וכמובן שכלום לא קרה. הייתי רואה אותו יום יום כל תקופת התיכון במסדרון , אפילו בכיתה יב הייתה לו חברה ועד היום זה גם שברון לב בשבילי למרות שלא היינו יחד . וגם מן תחושת פספוס , מן מחשבה כזאתי של אם רק הייתי פחות ביישנית אז ומודה במה שאני מרגישה , ככ פחדתי שאני אודה שנאי אוהבת אותו ואז כל השכבה תדבר על זה והכל יהיה מביך . והיום... היום אם אני יאהב מישהו ! מה אכפת לי שהוא ידע ! אז מצד אחד הפקתי לקחים מהסיפור הזה מצד שני הוא היה ילד באמת טוב לב ולגמרי נשארתי עם תחושת פספוס לכל החיים.
כן זה הסיפור שלי
הייתי בחטיבה , הגעתי לבית ספר חדש מהיסודי (הכי לא מקובלת וביישנית ) במזל נפלתי על אחלה של כיתה .
הייתי חלק מחבורה של כמה בנים ובנות ואחד הבנים שם היה ביישן כמוני אבל הוא היה מצחיק ועם לב ממש טוב ! כל הבנים היו חברים שלו כי הוא היה באמת ילד פשוט אחלה כזה קצת ביישן אבל אחלה .
אף פעם לא היינו מתחבקים או נפגשים לבד , זה היה תמיד רק בחבורות אבל כל פעם כשהיינו ביחד בבצפר או בחוץ ראו עלינו שיש כימיה כזה. (בפועל היינו יורדים טחד על השנייה תמיד כמובן בהומור אבל זה היה מן חתול ועכבר כזה)
ככל שהשנים עברו , הוא הפך לחתיך ממש ואני כאילו גם כבר לא ילדה נהייתי נערה
ופתאום סופסוף הודתי בפני עצמי שיש לי רגשות אליו .
שכשיש לי יומולדת אני מחכה שהוא יכתוב לי מזל טוב .. או בהפסקות כשאני יושבת לבד בכיתה חיכיתי שהוא יבוא יישב לידי וידבר איתי דברים כאלה !
אבל שוב .. אני הייתי ילדה ביישנית וגם הוא אז תמיד ניסינו להסתיר את הרגשות שלנו כזה ..
יום אחד , אחד החברים שלו שהוא ידיד שלי לקח אותי לצד בכיתה ושאל אם אני מרגישה אליו משהו , ואמר לי שהוא אמר לו לברר את זה איתי כדי שהוא לא יעשה פדיחה ויהרוס את הקשר הידידי שלנו .. עכשיו קלטתי את הילד יושב מהצד ומסתכל וגם ממש התביישתי להודות במה שהרגשתי ואמרתי כזה לאלא באמת שאני לא מרגישה אליו משהו .. (יצאתי אהבלה רצח)
מאותו רגע הוא פחות דיבר איתי וצחק , הוא לא כעס עליי או שנא אותי אבל הוא הכיר ילדים אחרים מהשכבה , הפך לילד הכי מקובל פתאום .. כאילו פשוט שכח ממני כזה ..
ורק כשהוא סוג של ניתק איתי את הקשר נפל לי האסימון שהוא באמת ממש אהב אותי ועכשיו אני אסביר למה >
פשוט מבלי לדבר הוא המציא איתי משחק שהוא כזה בוהה בי באמצע השיעור , משום מקום .. וכשאני קולטת באמצע השיעור שהוא בוהה בי אני צוחקת עושה פרצוף מוזר והוא כאילו ממש לבהות בי ולא מתייחס אליי ולא צוחק .. זה נשמע מטומטם אבל המציאות זה היה ממש רומנטי ואפילו הביך אותי , תמיד הייתי מסמיקה ותחשבי שהכל קורה באמצע שיעור !
עוד סיטואציה הייתה כשהיינו במו שיעור חופשי והוא ישב עם חבר שלו על השולחן בכיתה מאחוריי ושאל אותי מה השעה .. הראתי לו הטלפון מה הייתה השעה (לא יודעת למה הייתי סנובית נראלי מהביישנות) ואז חבר שלו צרח בקול "אחי למה אתה שואל אותה מה השעה אם יש לך פאקינג טלפון ביד)
עוד פעם הייתה כשהיה לי ידיד בכיתה שהיה מסתלבט עליי אבל לא לרעה .. נגיד פתאום היה קורא לי באמצע השיעור "נעמה יא נשמה " סתם כדי להביך אותי לא כי הוט היה דלוק עליי אז תמיד כזה היה קורה אותו הילד שאהבתי היה קורא בשם של אותו ילד ואומר לו לסתום..
אני חייבת לציין שהייתי בחטיבה ובגלל שהיינו באותה כי אז כן הרגשתי אליו דברים אבל העדפתי לספר לכולם שנדלקתי על ילד שהוא שכבה מעלינו וכאילו דיברנו כל הבנות על הבנים מהשכבות מעלינו בבצפר וכשבאמת הבנתי מה יש לי מתחת לאף פספסתי אותו ..
השברון לב בא ממש שנה לאחר מכן כשהגעתי לתיכון.. הגעתי לכיתה חדשה ילדים חדשים הוא הפך לשיא המקובל ואני במקום להיפתח לאנשים חדשים חשבתי רק עליו כל הזמן. כמו שאמרתי שנה לאחר מכן לקחתי אותו לשיחה
ישבנו במגרש של הבצפר וככ רציתי להגיד לו שאני אוהבת אותו .. אני עד היום לא זוכרת מה בדיוק אמרתי אלב פשוט דיברתי איתו על זה שהוא התרחק ושאם הוא היה רוצה לשמור על קשר .. אפילו חיבוק לא היה שם! זה היה שיחה שהייתה ככ כנה ועם זאת גם מאוד מביכה. הוא אמר לי כזה כן זה אפשרי נשמור על קשר
וכמובן שכלום לא קרה. הייתי רואה אותו יום יום כל תקופת התיכון במסדרון , אפילו בכיתה יב הייתה לו חברה ועד היום זה גם שברון לב בשבילי למרות שלא היינו יחד . וגם מן תחושת פספוס , מן מחשבה כזאתי של אם רק הייתי פחות ביישנית אז ומודה במה שאני מרגישה , ככ פחדתי שאני אודה שנאי אוהבת אותו ואז כל השכבה תדבר על זה והכל יהיה מביך . והיום... היום אם אני יאהב מישהו ! מה אכפת לי שהוא ידע ! אז מצד אחד הפקתי לקחים מהסיפור הזה מצד שני הוא היה ילד באמת טוב לב ולגמרי נשארתי עם תחושת פספוס לכל החיים.
כן זה הסיפור שלי
אנונימית
אי אפשר לקרוא לזה שנדבר לי הלב אנחנו סוג של נפרדנו ביחד כזה וואי איזה חארטה זה
קיצר ואתה מרגיש כזה למה עשיתי את זה ובהתחלה הייתי כזה וואלה זה לא מרגישה שונה ואז אחרי כמה ימים זה כזה כבר אין הודעות ולא מדברים וזה חסר כזה אוךך
אבל עכשיו חזרנו להיות בקשר קצת יותר טוב אבל זה עדיין שונה❤
קיצר ואתה מרגיש כזה למה עשיתי את זה ובהתחלה הייתי כזה וואלה זה לא מרגישה שונה ואז אחרי כמה ימים זה כזה כבר אין הודעות ולא מדברים וזה חסר כזה אוךך
אבל עכשיו חזרנו להיות בקשר קצת יותר טוב אבל זה עדיין שונה❤
אנונימית
באותו הנושא: