מה תעשו אם תראו מישהי עם ורידים חתוכים או צורה דומה של פגיעה עצמית? תעירו לה?

אשאל עם הכל בסדר ואדבר איתה/ו

על מה יש להעיר לה? זה עניין שלה
מה שכן אם אני ארגיש שהיא לא בסדר אני אשאל אותה אם היא צריכה מישהו לדבר איתו

אם אני לא מכירה אותה אז לא, אם אני כמירה אותה אז כן

לא. זה לא ענייני וזה לא יהיה לה נעים

לא, לא יהיה לי אכפת ממנה או ממנו אפילו.

ממש לא

קודם כל, אנסה להכיר אותה.
להתיידד איתה לפני כן, כי מן הסתם שהיא לא תתחיל לפרט, או תבקש עזרה מבחור שהיא לא מכירה.

ורק אז אפתח את הנושא, במידה ותרצה לדבר על זה.

שואל השאלה:
אבל נגיד זאת מישהי שאתם מכירים, חברה טובה, ידידה מהבית ספר שעובר עליה משהו והיא פוגעת בעצמה, תתעלמו?

חחח מה פתאום?
כמות הפעמים שזה קרה לי עם ידידות שלי זו כמות שאי אפשר לספור.
ברור שאדבר איתן.

יש לי חברה כזאת ואני בעצמי כזאת (לשעבר) ומנסיון אני ממש לא אוהבת את זה ששואלים אותי על הצלקות כי זה שלי פרטי ואישי וגם לוקח המון המון זמן להתגבר על זה אם בכלל ומעדיפה לא לחזור לשם... פשוט לא לדבר על זה....

חברה שלי ואני באותו חוג ציור והיא כל שבוע מגיעה עם חתכים, אני לא ממש אומרת על זה משהו כי גם אני הייתי עושה את זה ואני יודעת שזה קשה, וגם ככה דיברתי איתה על זה והיא יודעת שהיא יכולה לדבר איתי

הי יקרה,
שומעת בשאלתך את הטלטלה והחשש בלהיות עדה למקרה של מישהי שכנראה פוגעת בעצמה, יחד עם החשש, אולי, להכנס לאזור פרטי מדי, כזה שאולי לא באמת מזמין להכנס..
אני מתארת לעצמי שלא פשוט להיות בסיטואציה כזו, שיכולה בהחלט לגרום לתחושת חוסר ביטחון ובלבול באופן התגובה (או אי התגובה).
הבחירה שלך לשתף ולהתיעץ, ולא להשאר עם זה לבד, לגמרי לא מובנית מאליה.
אני מתנדבת בסה"ר, סיוע והקשבה ברשת, ומזמינה אותך לצ'ט שלנו, שם תוכלי לשוחח באופן אישי ואנונימי עם אחד מהמתנדבים שלנו. תוכלי לשתף, לשאול, לפרוק ובעיקר לא להשאר עם התחושות המטלטלות הללו לבד. מאד מוזמנת.
שלך,
מתנדבת בסה"ר