אין לי חברים, אני כבר שנה לבד בבית , חוץ מעבודה ובית אין לי חיים, אני בת 21 וזה הגיל שחיים את החיים ואני תקועה

תצאי ותכירי
ותקפידי על מסיכה וריחוק חברתי כמובן

את לא היחידה שזה קורה לה.. יש עוד מלא אנשים כמוך במיוחד צעירים שהחיים שלהם רק התחילו ונתקעו כל היום בבית.

אני מבין את התחושה שלך, אני מכיר אותה. אם לא תנסי להכיר אנשים המצב שלך לא ישתנה, בטוח יהיו אנשים שירצו להכיר אותך ולבלות איתך, את רק צריכה למצוא אותם.

אחותי אני באותו מצב כמוך
אני בת 21

את לא צריכה ללכת לנחל כדי להנות, תצאי קצת למקומות תכירי אנשים חדשים, דרך העבודה או מקום אחר. לאט לאט תתחברי ותהני

אין חיים אין דאגות

אני גם באותו מצב ואני גם בת 21 ואני מבינה באמת כמה זה קשה וכואב

ממ:/ הכל בסדר^^ תנסי אולי לנסות ליזום מפגש קטן עם כמה חברים שאת מכירה ואולי תגידי להם להביא חברים ותכירי גם אותם^^

איזה קטע גם לי בקושי יש חברים חח (לפחות חברים שאני יכולה לצאת איתם או להיפגש איתם לבד...) שלחי לי הודעה בפרטי נכיר (לא לסבית או בי אל דאגה)

לא סובל את הסוג דברים האלה שאנשים עושים מתי תבינו ששואלים כאן שאלות

לא סתם מספרים מה שיש לכם על הלב או על החיים שלכם

צאי למועדון עם איזו חברה פעם אחת

תמצאי תחביבים תפתחי את עצמך חיי חברה זה לא הכול 100 אחוז...
את זה מה זאת שצריכה...אני תמיד אומרת לעצמי ורק עשה לי טוב התקדמת הרבה...

ייקרה,
הדברים שכתבת מבטאים תחושת בדידות מעיקה. תחושה של נתק חברתי שיוצר חלל בנפשך. שומעת בקולך געגועים לקשר עם חברים כפי שהיה בתיכון עם הצחוק הקליל שאפיין את תקופת הנעורים. הימים עוברים בזה אחר זה, ולא מתפתח שום דבר חדש, אף אחד לא מופיע בדלת, ואין שום הודעה מפתיעה בווטסאפ. כמה מייאש וחונק זה מרגיש כשהשגרה הופכת להיות פחות ופחות מעניינת. נראה שאת כמהה לקשר משמעותי, חשה רצון שוב לחייך ולהרגיש את החיים זורמים בגוף כמו פעם...

יקרה, חשוב לא להישאר עם התחושות האלה לבד. ייתכן שיש מישהו שיוכל להיות שם למענך לאוזן קשבת, שאפשר יהיה לשתף במה שאת חווה..

אני מתנדבת בעמותת סה"ר סיוע והקשבה ברשת. אני מזמינה אותך לצ'אט אישי ואנונימי, בו תוכלי לשתף את אחד ממתנדבנו אשר יקשיב למה שתבחרי להביא ויהיה שם בשבילך.

שלך,
מתנדבת סה"ר