48 תשובות
בואי לפרטי
אני במצב דומה
אני במצב דומה
יש לך עוד זמן לנצל ממנה, אין מה לעשות זאת תקופה קשה וכולם עוברים אותה, מוזמת לפרטי 3>
אני בת 23 ועדיין לא עשיתי כלום עם החיים שלי
אני מדוכאת עם חרדות
אני מדוכאת עם חרדות
אנונימית
את רק בת 13, כל החיים לפנייך
תתחילי לעשות את מה שמציק לך שאת לא עושה ומניסיון אישי יהיה לך יותר טוב
ואת לא שונה,את מי שאת
תתחילי לעשות את מה שמציק לך שאת לא עושה ומניסיון אישי יהיה לך יותר טוב
ואת לא שונה,את מי שאת
שואל השאלה:
התקופה הקשה הזאת היא לא מאז תקופת הקורונה.. היא כבר שנה שלמה.
שנה שלמה!
התקופה הקשה הזאת היא לא מאז תקופת הקורונה.. היא כבר שנה שלמה.
שנה שלמה!
אנונימית
שואל השאלה:
זה מאז תחילת שנה שעברה.. לא מאז הקורונה.
אוף):
זה מאז תחילת שנה שעברה.. לא מאז הקורונה.
אוף):
אנונימית
אז זה הזמן שלך להשתנות. תצאי החוצה, תיהיי עם המשפחה, עם החברים. תרשמי לחוגים, תכירי אנשים, תהני ותבלי כמה שאת יכולה. אפילו תצאי להליכה ותשמעי שירים שאת אוהבת. תמצאי תחביבים שמשמחים אותך, תאכלי בריא, תעשי ספורט (מומלץ ביותר. לי אישית זה מאוד עוזר להעלות את המצב רוח ואת הביטחון). אני יודעת שזה יהיה קצת קשה. תזכרי שזאת רק תקופה קשה וכל תקופה עוברת בסופו של דבר. תדברי על זה ותפרקי אצל חבר או משפחה אם את חושבת שזה יעזור לך. את יכולה גם לפנות אלי אם את רוצה :)
הכל בסדר. באמת אני מבטיחה לך שיהיה בסדר ושאת תגיעי בסופו של דבר למקום טוב בחיים שלך. תקופות כאלו הן חלק מהחיים אין מה לעשות.
מקווה שעזרתי ובהצלחה :)
הכל בסדר. באמת אני מבטיחה לך שיהיה בסדר ושאת תגיעי בסופו של דבר למקום טוב בחיים שלך. תקופות כאלו הן חלק מהחיים אין מה לעשות.
מקווה שעזרתי ובהצלחה :)
שואל השאלה:
את האמת אני אוכלת בריא ועושה ספורט, אלה הדברים הכי מדכאים אצלי.
וגם עניין הבדידות.
אני לא אוהבת לעשות ספורט, אני לא אוהבת לאכול בריא.
הם מדכאים אותי מאוד.
נמאס לי מהם.
את האמת אני אוכלת בריא ועושה ספורט, אלה הדברים הכי מדכאים אצלי.
וגם עניין הבדידות.
אני לא אוהבת לעשות ספורט, אני לא אוהבת לאכול בריא.
הם מדכאים אותי מאוד.
נמאס לי מהם.
אנונימית
אני מבינה. יש כאלה שלא אוהבים לעשות ספורט וזה בסדר גמור. אז מה הדברים שכן משמחים אותך? מה עושה אותך שמחה?
שואל השאלה:
מוסיקה, זה בערך כל חיי.
אבל המוסיקה היא היחידה שתמיד עוזרת לי כשאני עצובה.
המשפחה לא מבינה אותי בכלל, החברות לא מתקשרות איתי בכלל ולא סיפרתי להן על זה.
אני לבד):
מוסיקה, זה בערך כל חיי.
אבל המוסיקה היא היחידה שתמיד עוזרת לי כשאני עצובה.
המשפחה לא מבינה אותי בכלל, החברות לא מתקשרות איתי בכלל ולא סיפרתי להן על זה.
אני לבד):
אנונימית
את ממש לא לבד. תמיד תמיד תזכרי שאת לא לבד. כולנו מרגישים ככה לפעמים וזה בסדר גמור וטבעי, אבל בבקשה אל תחשבי ככה. אני בטוחה שיש לפחות בן אדם אחד בעולם הזה שאת תוכלי לסמוך עליו ולפרוק. זה לא חייב להיות בן אדם שאת מכירה אפילו. למשל פה יש כל כך הרבה אנשים שרוצים לעזור לך. תראי כמה ילדים הגיבו לך פה. זה מוכיח שאת לא לבד. בקשר לחברות תנסי להפגש איתן, לדבר איתן קצת יותר ולהתקרב אליהן יותר. מי יודע אולי הן יוכלו לעזור לך ואולי יבוא יום ובו את תסמכי עליהן.
והינה יש לך מוזיקה. תצאי החוצה, תשמעי מוזיקה, תתאווררי. אל תסתגרי בחדר זאת טעות. חשוב מאוד שתצאי.
תנסי למצא עוד תחביבים שיוכלו לשמח אותך ולהעסיק אותך. גם אני עכשיו בחיפושים אז אני יכולה להבין אם זה קשה, אבל אני לא מתייאשת עדיין. את יכולה גם להכיר אנשים מהאינטרנט אם להכיר במציאות זה לא הפיתרון. אני למשל פגשתי כל כך הרבה אנשים מדהימים באינטרנט. לא תמיד יש מציאות אבל זה בסדר.
אל תתיאשי. הכל יהיה בסדר. לכולנו יש את התקופות האלה.
והינה יש לך מוזיקה. תצאי החוצה, תשמעי מוזיקה, תתאווררי. אל תסתגרי בחדר זאת טעות. חשוב מאוד שתצאי.
תנסי למצא עוד תחביבים שיוכלו לשמח אותך ולהעסיק אותך. גם אני עכשיו בחיפושים אז אני יכולה להבין אם זה קשה, אבל אני לא מתייאשת עדיין. את יכולה גם להכיר אנשים מהאינטרנט אם להכיר במציאות זה לא הפיתרון. אני למשל פגשתי כל כך הרבה אנשים מדהימים באינטרנט. לא תמיד יש מציאות אבל זה בסדר.
אל תתיאשי. הכל יהיה בסדר. לכולנו יש את התקופות האלה.
א. מוזיקה זה אחד הדברים היפים יותר שקיימים
ב. אולי תעשי ריצות/הליכות עם מוזיקה ברקע?
ג. תזמי שיחות עם החברות שלך. גם על הדברים הכי שטותיים וזה לאט לאט יתפתח לדברים עמוקים.
ב. אולי תעשי ריצות/הליכות עם מוזיקה ברקע?
ג. תזמי שיחות עם החברות שלך. גם על הדברים הכי שטותיים וזה לאט לאט יתפתח לדברים עמוקים.
שואל השאלה:
פה יש לי כמה חברי אמת, במציאות אין לי אף אחד.
זה מה שעצוב בסיפור הזה.
פה יש לי כמה חברי אמת, במציאות אין לי אף אחד.
זה מה שעצוב בסיפור הזה.
אנונימית
בסדר העיקר שיש לך עם מי לדבר. זה לא חייב להיות במציאות. חוץ מזה, את רק בהתחלה בחיים שלך את תפגשי עוד כל כך הרבה אנשים מדהימים, באינטרנט וגם במציאות. את לא תיהיי לבד לנצח
שואל השאלה:
מתי?
בעוד כמה שנים?
אני בכיתה לבד.
אז בית ספר הוא לא האפשרות להכיר חברים.
אז מתי?
מתי?
בעוד כמה שנים?
אני בכיתה לבד.
אז בית ספר הוא לא האפשרות להכיר חברים.
אז מתי?
אנונימית
הלוואי שיכולנו לדעת
אני לא מבטיחה שתמצאי בקרוב, אבל זה תלוי גם בך. את צריכה לפעול אנשים לא פשוט יכנסו לחיים שלך. את צריכה למשל להוציא את החברים מהכיתה שלך החוצה לטייל, להרשם חוגים ושם גם תוכלי להכיר אנשים, מועדונים, צופים... כל כך הרבה אופציות. אל תתייאשי. תפעלי ותנסי גם את להכיר ולהתקרב לאנשים שבסביבה שלך.
שואל השאלה:
הלוואי באמת):
הלוואי באמת):
אנונימית
שואל השאלה:
ניסיתי להתקרב, לא ממש מתייחסים אליי
ניסיתי להתקרב, לא ממש מתייחסים אליי
אנונימית
תמשיכי לנסות, בדברים כאלו אסור להתייאש. תנסי לפנות לעוד סוגי אנשים, תחשבי חיובי ותבואי בגישה טובה וחברותית
כל הכבוד לך שאת מנסה
כל הכבוד לך שאת מנסה
^ כנל
אז תנסי יותר. אם תתייאשי את לא תצליחי.
שואל השאלה:
מרגיש לי שאני לבד והם ביחד.
שכיף להם ושלי חרא.. שאצלי הכל חרא.
למה אני לא כמוהם?
מרגיש לי שאני לבד והם ביחד.
שכיף להם ושלי חרא.. שאצלי הכל חרא.
למה אני לא כמוהם?
אנונימית
כי את מיוחדת לא יודעת אם זה טוב
שואל השאלה:
אולי באמת.
אולי כי אני קוראת ספרים.
אולי כי אני שומעת מוסיקה משנות ה-70.
אולי כי אני די לבד.
אין לי מושג.
אולי באמת.
אולי כי אני קוראת ספרים.
אולי כי אני שומעת מוסיקה משנות ה-70.
אולי כי אני די לבד.
אין לי מושג.
אנונימית
הם יוצאים לפעמים? תנסי להצטרף. תנסי להכיר. תפתחי אל אנשים. אל תשווי את עצמך אל אנשים אחרים. כולנו בני אדם וכולנו שונים. יש כאלה שיותר קשה להם להשתלב ויש כאלה שיותר קל להם. אל תאשימי את עצמך ואל תאשימי אחרים. תיהי חיובית ותצאי איתם. תכירי ותהני. מקסימום אם לא זורם לך איתם את לא חייבת. יש לך גם ילדים מהשיכבה, מהכיתה מתחת או מעל.. יש המון האופציות.
תקשיבי, אני לא יכולה לשפוט אותך. אני לא יכולה להגיד לך מה לעשות ואני לא מכירה אותך או את הסביבה שלך. אבל בבקשה תזכרי שרק התחלת את החיים שלך. את תכירי עוד אנשים בחיים שלך וזה בטוח. אל תתייאשי. הכל יהיה בסדר אני מבטיחה לך. תקופות כאלה יסתיימו גם אם תאמיני וגם אם לא. צריך להמשיך הלאה בחיים
אולי כדאי שתלכי לפסיכולוג? נשמע שאת במצב קשה נפשית.
נסי לדבר עם ההורים שלך על הנושא, ולבקש שיקחו אותך לפסיכולוג. אם אין כסף אפשר גם דרך הקופת חולים.
אם ההורים לא עוזרים, כדאי שתפני למורה שאת סומכת עליו שיעזור לקשר אותך לגורמים המתאימים בבית הספר (יועץ/פסיכולוג של בית הספר).
נסי לדבר עם ההורים שלך על הנושא, ולבקש שיקחו אותך לפסיכולוג. אם אין כסף אפשר גם דרך הקופת חולים.
אם ההורים לא עוזרים, כדאי שתפני למורה שאת סומכת עליו שיעזור לקשר אותך לגורמים המתאימים בבית הספר (יועץ/פסיכולוג של בית הספר).
אנונימית
מסכימה עם אנונימית
אם את רוצה את יכולה גם לפנות את אתרים כמו סהר שאת יכולה לדבר באנונימיות עם אנשי מקצוע (בחינם) אולי זה יעזור
אם את רוצה את יכולה גם לפנות את אתרים כמו סהר שאת יכולה לדבר באנונימיות עם אנשי מקצוע (בחינם) אולי זה יעזור
גם לי היה את המשבר הזה בגיל 12-13 ועכשיו אני בת 14 ועברתי אותו... הכול יעבור...
אנונימית
אני לא מומחית לדיכאון או משהו כזה אבל זאת העצה שלי
פשוט תתחלי לקחת את עצמך בידים אמרת שאת לא יוצאת הבית את תתחילי ללכת להליכות את יכולה לפעמים ללכת עם חברים ולפעמים לבד סתם עם שירים
אם כמה שה קשה ולא בא לך אבל בשביל עצמך תתקשרי לחברות תשלחי הודעות תשאלי אם הן רוצות לצאת תהיי יזמת
אולי את דכואנית בגלח המוזיקה שאת שומעת מוזיקה מאד משפיעה עלינו תנסי לשנות קצת את סגנון השירים אני לא אומרת שעכשיו תשני את כול השירים שאת שומעת אבל תנסי להכניס קצת שירים בסגנון אחר
מקווה שעזרתי
פשוט תתחלי לקחת את עצמך בידים אמרת שאת לא יוצאת הבית את תתחילי ללכת להליכות את יכולה לפעמים ללכת עם חברים ולפעמים לבד סתם עם שירים
אם כמה שה קשה ולא בא לך אבל בשביל עצמך תתקשרי לחברות תשלחי הודעות תשאלי אם הן רוצות לצאת תהיי יזמת
אולי את דכואנית בגלח המוזיקה שאת שומעת מוזיקה מאד משפיעה עלינו תנסי לשנות קצת את סגנון השירים אני לא אומרת שעכשיו תשני את כול השירים שאת שומעת אבל תנסי להכניס קצת שירים בסגנון אחר
מקווה שעזרתי
אנונימית מעלי, קחי יוזמה ותזמיני אותה לפרטי זה יכול לעזור לה!
לשואלת השאלה, עוד מעט נכנסת שבת ואני רוצה להגיב לך,
אז אני משאיר פה את התגובה שלי.
לשואלת השאלה, עוד מעט נכנסת שבת ואני רוצה להגיב לך,
אז אני משאיר פה את התגובה שלי.
אם את לא אוהבת לעשות ספורט ולאכול בריא תפסיקי, זה לא מתאים לכל אחד.
הכיתה זה לא המקום היחידי בו את יכולה להכיר חברים. את יכולה להיות בתנועות נוער, להתנדב, להכיר אנשים בהפגנות, להיות בחוגים, וככה להרחיב משמעותית את מעגל החברים שלך.
ואם את קוראת ספרים את איכותיתתתת כפרה על ספרים זה החיים
הכיתה זה לא המקום היחידי בו את יכולה להכיר חברים. את יכולה להיות בתנועות נוער, להתנדב, להכיר אנשים בהפגנות, להיות בחוגים, וככה להרחיב משמעותית את מעגל החברים שלך.
ואם את קוראת ספרים את איכותיתתתת כפרה על ספרים זה החיים
גם לי עוברת תקופה קשה מוזמנהת לדבר איתהי
שואל השאלה:
אני דווקא שומעת שירים יחסית שמחים באנגלית.
למרות שבעברית אני שומעת שירים עצובים.
אני לרוב שומעת שירים שמחים באנגלית.
אני דווקא שומעת שירים יחסית שמחים באנגלית.
למרות שבעברית אני שומעת שירים עצובים.
אני לרוב שומעת שירים שמחים באנגלית.
אנונימית
שואל השאלה:
אבל אם אני אפסיק אני אשמין.
אני גם ככה מכוערת):
נמאס לי מאיך שאני נראית, מהגוף שלי.
אבל אם אני אפסיק אני אשמין.
אני גם ככה מכוערת):
נמאס לי מאיך שאני נראית, מהגוף שלי.
אנונימית
נו אז תתאפסי על עצמך
שואל השאלה:
מה?
מה?
אנונימית
למה זה כל כך אני ) :
אני הייתי במצב דומה אבל יצאתי מזה
אם את צריכה עזרה או עצות תכתבי לי בפרטי
אם את צריכה עזרה או עצות תכתבי לי בפרטי
גיל ההתבגרות
ברצינות, אנשים בני 16 באינטרנט לא יכולים לאבחן אותך ומוגבלים בכמה הם יכולים לעזור.
תפני למבוגרים, תבקשי את עזרה, את צריכה עזרה.
מוזמנת לפנות בפרטי.
תפני למבוגרים, תבקשי את עזרה, את צריכה עזרה.
מוזמנת לפנות בפרטי.
יש שמנות מהממות ורזות מכוערות. אם את לא רוצה להשמין את צריכה לעשות ספורט כי בינתיים את פוגעת בגוף שלך בזה שאת אוכלת מעט מדי
כל החברות שלי קוראות ספרים וחלק מהחברות שלי שומעת מוזיקה ישנה...
אם את חושבת שהחברים שלך לא מתאימים לך אז תכירי אנשים אחרים. תלכי לחוגים, תתנדבי...
נ''ב רק אנשים איכותיים באמת קוראים ספרים.
אם את חושבת שהחברים שלך לא מתאימים לך אז תכירי אנשים אחרים. תלכי לחוגים, תתנדבי...
נ''ב רק אנשים איכותיים באמת קוראים ספרים.
כנל
למזלי אני ביום ראשון הולכת לפסיכולוג ואני סוף סוף אקבל עזרה
למזלי אני ביום ראשון הולכת לפסיכולוג ואני סוף סוף אקבל עזרה
תקראי עד הסוף!!
ובמה את חושבת שאת שונה ממני וממחצית מבני הנוער
היום חצי מהנוער פחות או יותר מדוכאים וחצי מהם עצובים אבל מאבחנים את עצמם בדיכאון כבד
אם את רוצה להיות יותר שמחה אז תתעוררי על החיים שלך וקומי , תתחילי לעשות ספורט/לחפש תחביבים , תמצאי חברות גם אם זה מפה אבל חברות , תתחילי לעסוק במשהו , תציבי לך מטרות , תכיני לך שגרה , תלכי לפסיכולוג
אני בדיוק כמוך רק שאני אוכלת יותר מדי ואני הולכת לפסיכיאטר אז אני מבינה אותך ( ולא אני לא אבחנתי את עצמי אני אשכרה מאובחנת שלא כמו הילדות שעושות עמודי משפטים או שמות תמונה של בארט סימפסון בתור תמונת פרופיל ) אז אני מכירה את ההרגשות האלה וזה למה אני אומרת לך את זה ולא אומרת לך שאת שונה ומיוחדת כי כל אחד שונה ומיוחד
ובסוף הכל היה טוב אז אין לך למה לשקוע בזה עכשיו
ובמה את חושבת שאת שונה ממני וממחצית מבני הנוער
היום חצי מהנוער פחות או יותר מדוכאים וחצי מהם עצובים אבל מאבחנים את עצמם בדיכאון כבד
אם את רוצה להיות יותר שמחה אז תתעוררי על החיים שלך וקומי , תתחילי לעשות ספורט/לחפש תחביבים , תמצאי חברות גם אם זה מפה אבל חברות , תתחילי לעסוק במשהו , תציבי לך מטרות , תכיני לך שגרה , תלכי לפסיכולוג
אני בדיוק כמוך רק שאני אוכלת יותר מדי ואני הולכת לפסיכיאטר אז אני מבינה אותך ( ולא אני לא אבחנתי את עצמי אני אשכרה מאובחנת שלא כמו הילדות שעושות עמודי משפטים או שמות תמונה של בארט סימפסון בתור תמונת פרופיל ) אז אני מכירה את ההרגשות האלה וזה למה אני אומרת לך את זה ולא אומרת לך שאת שונה ומיוחדת כי כל אחד שונה ומיוחד
ובסוף הכל היה טוב אז אין לך למה לשקוע בזה עכשיו
אנונימית
את תתחילי לנצל אותה,
תעשי מה שאת אוהבת ומה שבאלך.
את עדיין ילדה ותמשיכי להיות כזאת עוד כמה שנים, אז יש לך כמה שנים להבין איך ומה לעשות כדאי להיות שמחה יותר.
תתקשרי עכשיו לחברות שלך.
תלכי לקרוב משפחה שלך ותשאלי אותו מה קורה ותפתחי שיחה.
זה לא משנה כמה זמן התקופה הזאת נמשכת...
זה שאת אוכלת בריא ועושה ספורט זה נפלא.
ממליצה לך לבחור באורח חיים בריא.
במה זה שונה? את אוכלת ומתאמנת באופן מאוזן שבריא לגוף שלך מבחינה פיזית ומבחינה נפשית.
אז אם זה אומר לתת לעצמך נשנושים כמו שהיום היה בא לי לאכול שקית קטנה של במבה נוגט ומחר באלי לאכול כדור גלידה, אני אעשה את זה.
ואני אהנה מהתהליך.
והיום אני הולכת לעשות ריצה עם חיוך על הפנים כי אני יודעת שכל צעד, כל סיבוב, כל דפיקת לב שיותר מהירה מהרגיל יאריכו לי את החיים, ישפרו את המצב הבריאותי שלי, יגרמו לי להרגיש טוב וכן גם יהיו שינויים במראה החיצוני שלי.
את צריכה למצוא את הלמה שלך.
למה את מתאמנת? למה את אוכלת בריא?
את צריכה למצוא תשובות יותר מעמיקות מ"אני לא רוצה להיות שמנה" כי האמת היא, שאפשר להיות רזה כל עוד את בגירעון קלורי ולא משנה מה את אוכלת.
את יכולה לאכול גאנק פוד ולהיות רזה.
"זה מה שעצוב בסיפור הזה"?
אחותי כל החיים לפנייך וכן אני גדולה ממך רק בשנתיים אז כל החיים גם לפני!
הסיפור הזה זה החיים שלך ואת בוחרת איך לחיות אותם.
כרגע אולי עצוב לך,
אבל תנסי להסתכל על הצדדים החיוביים,
ואל תגידי לי שאין.
דווקא מהמצב הכי נמוך פורחים ועושים שינויים גדולים בחיים.
את צריכה לצאת מאיזור הנוחות שלך.
תצאי מאיזור הנוחות שלך, תלכי לדבר עם חברים, תתקשרי והכל...
מה בגלל שכמה פעמים לא הצליח לך את כבר מוותרת?
אין לי כל כך רעיון לדוגמא אבל פעם גם אני שנאתי להתאמן, אחרי שנתיים שיניתי את הגישה שלי בחיים ולמדתי לאהוב להתאמן.
כשעשיתי את הריצה הראשונה בפארק (שהייתה מרצוני החופשי) כאבה לי הבטן, הרגליים, הכל היה תפוס, בקושי רצתי 4 דקות ברצף, כל הזמן התעייפתי אבל זכרתי את ה"למה" שלי (הסיבה שאני מתאמנת).
פחות מחצי שנה אחר כך אני עושה סיבוב שלם של הפארק הענקי שיש לנו באיזור, היום אני מתכננת לעשות 2 סיבובים.
את מחליטה מתי.
את שוללת את האפשרות להכיר חברים.
זה שאין לך חברים בכיתה לא אומר שלא יהיו לך בבית ספר.
גם לי אין חברות טובות בכיתה אבל הצלחתי למצוא 2 חברות ממש טובות, כל אחת מכיתה אחרת.
את צריכה להפסיק לשלול דברים, יש לך בחיים הזדמנויות, להתקשר לאנשים, לדבר איתם...
תעשי מה שאת אוהבת ומה שבאלך.
את עדיין ילדה ותמשיכי להיות כזאת עוד כמה שנים, אז יש לך כמה שנים להבין איך ומה לעשות כדאי להיות שמחה יותר.
תתקשרי עכשיו לחברות שלך.
תלכי לקרוב משפחה שלך ותשאלי אותו מה קורה ותפתחי שיחה.
זה לא משנה כמה זמן התקופה הזאת נמשכת...
זה שאת אוכלת בריא ועושה ספורט זה נפלא.
ממליצה לך לבחור באורח חיים בריא.
במה זה שונה? את אוכלת ומתאמנת באופן מאוזן שבריא לגוף שלך מבחינה פיזית ומבחינה נפשית.
אז אם זה אומר לתת לעצמך נשנושים כמו שהיום היה בא לי לאכול שקית קטנה של במבה נוגט ומחר באלי לאכול כדור גלידה, אני אעשה את זה.
ואני אהנה מהתהליך.
והיום אני הולכת לעשות ריצה עם חיוך על הפנים כי אני יודעת שכל צעד, כל סיבוב, כל דפיקת לב שיותר מהירה מהרגיל יאריכו לי את החיים, ישפרו את המצב הבריאותי שלי, יגרמו לי להרגיש טוב וכן גם יהיו שינויים במראה החיצוני שלי.
את צריכה למצוא את הלמה שלך.
למה את מתאמנת? למה את אוכלת בריא?
את צריכה למצוא תשובות יותר מעמיקות מ"אני לא רוצה להיות שמנה" כי האמת היא, שאפשר להיות רזה כל עוד את בגירעון קלורי ולא משנה מה את אוכלת.
את יכולה לאכול גאנק פוד ולהיות רזה.
"זה מה שעצוב בסיפור הזה"?
אחותי כל החיים לפנייך וכן אני גדולה ממך רק בשנתיים אז כל החיים גם לפני!
הסיפור הזה זה החיים שלך ואת בוחרת איך לחיות אותם.
כרגע אולי עצוב לך,
אבל תנסי להסתכל על הצדדים החיוביים,
ואל תגידי לי שאין.
דווקא מהמצב הכי נמוך פורחים ועושים שינויים גדולים בחיים.
את צריכה לצאת מאיזור הנוחות שלך.
תצאי מאיזור הנוחות שלך, תלכי לדבר עם חברים, תתקשרי והכל...
מה בגלל שכמה פעמים לא הצליח לך את כבר מוותרת?
אין לי כל כך רעיון לדוגמא אבל פעם גם אני שנאתי להתאמן, אחרי שנתיים שיניתי את הגישה שלי בחיים ולמדתי לאהוב להתאמן.
כשעשיתי את הריצה הראשונה בפארק (שהייתה מרצוני החופשי) כאבה לי הבטן, הרגליים, הכל היה תפוס, בקושי רצתי 4 דקות ברצף, כל הזמן התעייפתי אבל זכרתי את ה"למה" שלי (הסיבה שאני מתאמנת).
פחות מחצי שנה אחר כך אני עושה סיבוב שלם של הפארק הענקי שיש לנו באיזור, היום אני מתכננת לעשות 2 סיבובים.
את מחליטה מתי.
את שוללת את האפשרות להכיר חברים.
זה שאין לך חברים בכיתה לא אומר שלא יהיו לך בבית ספר.
גם לי אין חברות טובות בכיתה אבל הצלחתי למצוא 2 חברות ממש טובות, כל אחת מכיתה אחרת.
את צריכה להפסיק לשלול דברים, יש לך בחיים הזדמנויות, להתקשר לאנשים, לדבר איתם...
אני בגילך הייתי באותו מצב בדיוק וואו
כיתה ח' הייתה השנה הכי גרועה שלי, נכנסתי לדיכאון והחרדות שלי היו הכי רציניות.
מה ששיפר לי את ההרגשה בעיקר היה לבלות כמה שיותר עם חברים, ללכת לטיפול פסיכולוגי (זה ממש עוזר!) ולעבור כיתה בסוף השנה- זה פתח לי אפשרות להכיר המון אנשים חדשים.
אני באמת ממליצה לך ללכת לטיפול פסיכולוגי, זה ממש נורמלי ויכול מאוד לעזור. יש כל מני שיטות לטיפול פסיכולוגי- יש כאלה שיותר מדברים בהן ופורקים וחושבים על הבעיות, ויש כאלה שיותר "באים לעבוד" על הבעיות עצמן ולא לחקור אותן לעומק מדי. זה תלוי מה את מרגישה שאת צריכה עכשיו, ממליצה לך לחקור על זה קצת.
אם את מרגישה שהמצב ממש רע אולי התפתח לך דיכאון או חרדה, אלה דברים אמיתיים שהרבה מהאוכלוסייה מתמודדת איתם (בעיקר בתקופת הקורונה) ויש דרך לטפל בזה. לפעמים לדעת שלבעיה יש שם ולהכיר אותה קצת יותר יכול לעזור. ממליצה לך לקרוא קצת על התסמינים ולראות אם את מזדהה איתם. ברור שאי אפשר להתאבחן מהאינטרנט אבל זה יכול לתת לך כיוון ואם תרגישי שזה מאוד דומה למה שאת מרגישה כדאי ללכת לאבחון (אצל פסיכיאטר) ויש כדורים וכו' שבאמת יכולים לעזור.
כיתה ח' הייתה השנה הכי גרועה שלי, נכנסתי לדיכאון והחרדות שלי היו הכי רציניות.
מה ששיפר לי את ההרגשה בעיקר היה לבלות כמה שיותר עם חברים, ללכת לטיפול פסיכולוגי (זה ממש עוזר!) ולעבור כיתה בסוף השנה- זה פתח לי אפשרות להכיר המון אנשים חדשים.
אני באמת ממליצה לך ללכת לטיפול פסיכולוגי, זה ממש נורמלי ויכול מאוד לעזור. יש כל מני שיטות לטיפול פסיכולוגי- יש כאלה שיותר מדברים בהן ופורקים וחושבים על הבעיות, ויש כאלה שיותר "באים לעבוד" על הבעיות עצמן ולא לחקור אותן לעומק מדי. זה תלוי מה את מרגישה שאת צריכה עכשיו, ממליצה לך לחקור על זה קצת.
אם את מרגישה שהמצב ממש רע אולי התפתח לך דיכאון או חרדה, אלה דברים אמיתיים שהרבה מהאוכלוסייה מתמודדת איתם (בעיקר בתקופת הקורונה) ויש דרך לטפל בזה. לפעמים לדעת שלבעיה יש שם ולהכיר אותה קצת יותר יכול לעזור. ממליצה לך לקרוא קצת על התסמינים ולראות אם את מזדהה איתם. ברור שאי אפשר להתאבחן מהאינטרנט אבל זה יכול לתת לך כיוון ואם תרגישי שזה מאוד דומה למה שאת מרגישה כדאי ללכת לאבחון (אצל פסיכיאטר) ויש כדורים וכו' שבאמת יכולים לעזור.