אני חייבת לפרוק רגע

הכל קשה לי בחיים וזאת לא תקופה, זה כבר מלא זמן והשנה הזאת הייתה לי שנה יותר קשה.
השנה הכרתי את הצד הרע של אבא שלי (ההורים שלי גרושים) והוא ואמא שלי במלחמה עכשיו עם עורכי דין,
איבדתי את בת דודה שלי שהייתה חולה מהרגע שהיא נולדה, היא נפטרה מאותה מחלה,
איבדתי את החברה היחידה שלי בגלל החטיבה ואז בכיתה ז' הכרתי שתי חברות טובות.
עכשיו שלושתינו ממש מחוברות אבל אחת מהן מתנהגת אליי מגעיל, למשל עכשיו עשינו בוחן וסיפרתי לה שהלך לי ממש חרא וקיבלתי ציון נמון והיא פשוט התעלמה ושאלה אם אוכל לתת לה תשובות (היא איתי בכיתה אבל הבוחן היה בזום לכל ילד בנפרד) ושאלה אם אוכל לגלות לה תשובות ואנחנו תמיד עושות עבודות ביחד על הרגע האחרון ואני עושה את הרוב כי לה אין כוח.
סיפרתי לאמא שלי על החברה הזאת והיא אמרה לי להרפות לאט כי היא התחילה להתנהג אליי ממש מגעיל.
השנה גם לא הלכתי לבקר את סבתא שלי בבית עלמין בגלל הקורונה שזה הדבר שאני הכי מחכה לו כל שנה (כי ככה אני מרגישה יותר קרובה אליה).
השנה גם ניתקתי קשר עם כל המשפחה שלי מצד של אמא שלי חוץ מסבא שלי ודודה של אמא שלי.
אני מרגישה גם עומס בבית ספר, נתנו לנו להגיש המון עבודות החודש וממש קשה לי.
אני מרגישה בודדה.
פשוט לבד בעולם הזה.
שאף אחד חוץ מהכלבה שלי לא אוהב אותי.
אין לי כוח יותר.
אני בוכה כל לילה עד שאני נרדמת.
באמת קשה לי.